בראיון עיתונאי גנומי מקיף שפורסם היום, ד"ר ארין א. מאוני חושף כיצד המחקר החלוצי שלה מביא לראשונה את הרפואה הפסיכדלית לגסטרואנטרולוגיה, מה שעשוי להפוך את הטיפול במיליונים הסובלים מתסמונת המעי הרגיז האינטראקציה (IBS).
עוזר הפרופסור לרפואת ילדים באוניברסיטת טאפטס, המקיים מינוי מחקרי בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס, מוביל את הניסוי הקליני הראשון הבוחן את השפעותיו של פסילוציבין על IBS עמידות בפני טיפול. עבודתה עוסקת בפער קריטי ברפואה: האוכלוסייה המשמעותית של חולי IBS שאינם מוצאים הקלה באמצעות טיפולים קונבנציונליים.
שובר קרקע חדשה ברפואת מוח-מוח
המחקר של ד"ר מאוני בוחן כיצד Psilocybin מווסתת את התפיסה – הדרך בה אנשים תופסים את גופם ואת תסמיני העיכול. פרוטוקול המחקר כולל שתי מינונים של פסילוציבין עם מפגשי טיפול משולבים לפני המינון ואחריו, בשילוב הדמיה עצבית באמצעות FMRI כדי לעקוב אחר שינויים במוח.
ד"ר מאוני מסביר בראיון "התעניינתי מאוד בתחום התחום המתעורר הזה של רפואה בסיוע פסיכדלי על חולים שנראים במלחמה עם גופם." הגישה שלה מכירה בכך שחולים רבים עם תסמינים סומטיים חמורים ובלתי מוסברים חוו טראומה משמעותית, במיוחד בתחילת החיים.
המחקר עולה מהתצפיתו של ד"ר מאוני כי הרפואה, ובמיוחד גסטרואנטרולוגיה ורפואת השמנת יתר, לרוב אינה מצליחה להבין באופן משמעותי ולהתייחס להשפעות המצטברות של לחץ רעיל על תוחלת החיים. תובנה זו הובילה אותה לחקור כיצד טראומה המוקדמת הופכת ל"קידוד באופן סומטי "וכיצד טיפול פסיכדלי עשוי ליצור מסלולים לשחרור רגשי ושיפור תפקודי.
מסקרנות אישית לחדשנות מקצועית
המסע של ד"ר מאוני למחקר פסיכדלי החל במהלך המגיפה כשקראה את "כיצד לשנות את דעתך" של מייקל פולן תוך כדי שהחליטה להתמחות בגסטרואנטרולוגיה לילדים. הרקע שלה משלב מחקרי בקטריולוגיה, כולל עבודה על חיידקים המעוררים סובלנות חיסונית, עם מומחיות קלינית בגסטרואנטרולוגיה אינטגרטיבית.
כישלון שהוכיח כי התרחש במוצלמות כאשר ד"ר מאוני לא התקבל לבחירה הבכירה שלה בבית החולים לילדים בבוסטון. במקום זאת, היא התאימה בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס, שם קיבלה גישה למנטורים ובהם ד"ר פרנקלין קינג במרכז למדעי המוח של הפסיכדלים וד"ר בראד קואו במרכז לבריאות נוירו -פיקנטינלית – קשרים שיוכיחו אינסטרומנטלי בהשקת תוכנית המחקר הפסיכדלית שלה.
התייחסות לחלק גוף הנפש
חשיבות המחקר משתרעת מעבר לטיפול ב- IBS. ד"ר מאוני מקווה שעבודתה תעזור לרפא את מה שהיא מתארת כ"היזוג בין נפש לגוף שכל כך הרבה רופאים מתאמנים בתוכו. " הפרדה מלאכותית זו הפרידה זה מכבר טיפול יעיל בהפרעות במערכת העיכול, בהן תסמינים פסיכולוגיים ופיזיים זה בזה.
מתודולוגיית המחקר שלה משלבת מדדים כמותיים-כולל ציוני כאבי בטן המדווחים על ידי מטופלים-עם השתקפויות חולים איכותיות ונתוני הדמיה עצבית. גישה רב-פנים זו נועדה לתפוס הן את החוויה הסובייקטיבית של ריפוי וגם שינויים ביולוגיים אובייקטיביים. האם מתודולוגיה משולבת זו יכולה להפוך למודל לחקר הפרעות פונקציונליות אחרות בהן טיפולים קונבנציונליים נופלים?
השלכות על רפואת ילדים
בעוד שהמחקר הנוכחי של ד"ר מאוני מתמקד במבוגרים, הרקע שלה לילדים מודיע עמוק בפרספקטיבה שלה. היא מציינת כי עדים לאי -שוויון וחוסר צדק מדי יום ברפואת ילדים, במיוחד ביחס להשמנת יתר בילדות, מניע את חזונה הרחב יותר לרפואה. ההתעניינות שלה במניעת השמנת יתר לילדים דורשת את מה שהיא מכנה "התאמה מלאה של סדרי העדיפויות של החברה שלנו", כולל סובסידיות מזון, עיצוב עירוני, גישות חינוכיות והשפעת הטכנולוגיה על הילדות.
חשיבה מערכתית זו מעלה שאלות חשובות: כיצד עשויה להתערבות מוקדמת עם גישות מודעות טראומה למנוע התפתחות של הפרעות תפקודיות כרוניות? איזה תפקיד יכול בסופו של דבר טיפול פסיכדלי למלא בטיפול במצבים עמידים לטיפול בכל תוחלת החיים?
פילוסופיה אישית מעצבת גישה מדעית
הראיון מגלה כיצד הערכים האישיים של ד"ר מאוני משפיעים על גישת המחקר שלה. היא מדגישה טיפוח "קשרים כנים ואמיתיים עם כל אדם שאתה עובד איתו" ויצירת סביבות בהן אנשים יכולים להביא את כל עצמם לעבודה. המוטו שלה, "אנחנו מה שאנחנו עושים שוב ושוב", משקף את המחויבות שלה למחקר קפדני ומתמשך המתעדף את רווחת המטופלים.
כשנשאל על התשוקה הגדולה ביותר שלה, ד"ר מאוני מגיבה: "השבת האנושות לתרגול הרפואה." פילוסופיה זו מחלחלת לעיצוב המחקר שלה, המתייחסת לחולים כאל אנשים שלמים ולא כאוספים של תסמינים. הגישה שלה מציעה שינוי פרדיגמה באופן בו אנו ממשיכים ומטפלים בהפרעות תפקודיות – מעבר מדיכוי סימפטומים לטיפול בסיבות שורש, כולל טראומה פסיכולוגית.
במבט קדימה: פתרונות הניתנים להרחבה
המחקר של ד"ר מאוני נועד לא רק להוכיח יעילות אלא לפתח אפשרויות טיפוליות הניתנות להרחבה. היא רואה את אופטימיזציה של פרוטוקולי טיפול פסיכדלי כדי להנגיש אותם במסגרות קליניות, מה שעשוי להציע תקווה למיליוני חולי IBS ברחבי העולם אשר מיצו אפשרויות טיפול קונבנציונאליות.
העיתוי של מחקר זה הוא משמעותי במיוחד מכיוון שרפואה פסיכדלית זוכה לקבלה במיינסטרים. עם תרכובות פסיכדליות מרובות במחקרים קליניים בשלב מאוחר במצבים שונים, עמדות העבודה של ד"ר מאוני גסטרואנטרולוגיה בחזית המהפכה הטיפולית הזו. אילו תחומים מיוחדים אחרים עשויים להפיק תועלת מגישות חדשניות דומות לתנאים עמידים לטיפול?
הראיון העיתונאי הגנומי של ד"ר ארין א. מאוני הוא חלק מסדרה גדולה יותר בשם Innovators & Seides המדגישים את האנשים שמאחורי פריצות הדרך המדעיות המשפיעות ביותר של ימינו. כל ראיון בסדרה מציע תערובת של מחקר חדשני והשתקפויות אישיות, ומספק לקוראים מבט מקיף של המדענים המעצבים את העתיד. על ידי שילוב התמקדות בהישגים מקצועיים עם תובנות אישיות, סגנון ראיון זה מזמין נרטיב עשיר יותר שעוסק ומחנך את הקוראים. פורמט זה מספק נקודת התחלה אידיאלית לפרופילים המתעמקים בהשפעת המדען על השדה, תוך נגיעה גם בנושאים אנושיים רחבים יותר. מידע נוסף על מנהיגי המחקר ועל הכוכבים העולים המוצגים במחדשים ורעיונות שלנו – סדרות הראיונות של העיתונות הגנומית ניתן למצוא באתר הפרסומים שלנו: https://genomicpress.kglmeridian.com/.
הראיון העיתונאי הגנומי בפסיכדלים שכותרתו "ארין מאוני: פסיכדלים כמודולטורים לאינטראקציה במוח המוח", זמין באופן חופשי באמצעות גישה פתוחה ב- 3 ביוני 2025 בפסיכדלים בהיפרלינק הבא: https://doi.org/10.61373/pp025k.0020.
