החוקרים הבחינו בחוסר היציבות המשמעותית ביותר של מיקרוביום המעי אצל אנשים שפיתחו דלקת פרקים תוך 10 חודשים מהאבחנה, בעוד שלאלה שאובחנו 10-15 חודשים מאוחר יותר היה פרופיל יציב יותר.
במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת תולדות המחלות הראומטיותחוקרים מבריטניה חקרו שינויים במיקרוביום במעיים אצל אנשים בסיכון גבוה לדלקת מפרקים שגרונית. על ידי השוואת פרופילי חיידקי המעיים בין אנשים שבסופו של דבר פיתחו דלקת מפרקים שגרונית לאלו שלא, כוונו החוקרים לזהות את האינדיקטורים המיקרוביאליים שיכולים לאותת על התפתחות מחלה מוקדמת.
רֶקַע
דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה אוטואימונית כרונית הפוגעת בעיקר במפרקים ולעיתים באיברים אחרים. למרות שהסיבה המדויקת שלה עדיין לא ברורה, ההופעה של דלקת מפרקים שגרונית כרוכה בתגובות חיסוניות המופעלות על ידי גורמים סביבתיים וגנטיים. מחקרים מצאו כי נוגדנים המכוונים לחלבונים ששונו בדרכים ספציפיות מופיעים לעתים קרובות לפני הסימפטומים, מה שרומז על הפעלה מוקדמת של מערכת החיסון לפני המחלה.
יתר על כן, עישון ומחלות חניכיים קשורות לדלקת מפרקים שגרונית, דבר המצביע על כך שדלקת מקומית באתרי ריריות, כמו הריאות או הפה, עשויה ליזום תגובות חיסוניות הקשורות למחלה. עדויות ממחקרים שונים מצביעות גם על התפקיד הפוטנציאלי של המיקרוביום של המעי בהתפתחות של דלקת מפרקים שגרונית. בעוד שקבוצות חיידקים מסוימות, כגון Prevotella מינים, נקשרו לדלקת מפרקים שגרונית, הממצאים ממחקרים שונים על קשרים מיקרוביאליים אלה היו סותרים.
לגבי המחקר
המחקר הנוכחי בדק שינויים מיקרוביאליים במעיים באנשים בסיכון לדלקת מפרקים שגרונית, תוך התמקדות במגוון וביציבות של חיידקי המעי לאורך זמן כדי לזהות סימנים מיקרוביאליים עקביים הקשורים להתקדמות המחלה. החוקרים השתמשו בשילוב של עיצובי חתך ואורכיים כדי לנתח שינויים במיקרוביום במעיים אצל אנשים בסיכון לדלקת מפרקים שגרונית.
המשתתפים כללו אנשים עם נוגדנים אנטי-ציקליים עם פפטיד ציטרולינאט (CCP), המהווה סמן לסיכון לדלקת מפרקים שגרונית. המחקר כלל גם משתתפים שסבלו מכאבי שרירים ושלד ללא דלקת פרקים קלינית, מטופלים שאובחנו לאחרונה עם דלקת מפרקים שגרונית ובקרות בריאות. החוקרים גייסו אנשים עם רקע וגורמים מגוונים כמו תזונה, אורח חיים והרגלי מעיים.
כל משתתף סיפק דגימות צואה, ונתונים על גורמים דמוגרפיים, רמות נוגדנים וגורמי אורח חיים נאספו. דגימות הצואה נותחו עבור מגוון והרכב חיידקים באמצעות שתי גישות רצף של חומצה דאוקסיריבונוקלאית (DNA). רצף 16S ribosomal ribonucleic acid (rRNA) כיוון לגנים חיידקיים ספציפיים לסיווג טקסונומי רחב, בעוד שרצף מטגנומי רובה ציד בוצע כדי לקבל תובנות מפורטות יותר לגבי זני חיידקים וגנים תפקודיים.
החוקרים ביצעו גם ניתוח גיוון כדי להשוות עושר חיידקים בין קבוצות משתתפים, תוך התמקדות בגיוון אלפא, אשר מעריך את מגוון המינים בתוך דגימות, וגיוון בטא, אשר משווה מגוון מינים בין דגימות. לאחר מכן נעשה שימוש בניתוחים סטטיסטיים שונים כדי לזהות את הטקסיות החיידקיות הקשורות להתקדמות של דלקת מפרקים שגרונית.
מודלים ליניאריים מעורבים יושמו כדי ללכוד שינויים בחיידקי המעי על פני נקודות זמן עבור כל משתתף תוך התאמה למשתנים דמוגרפיים ורמות נוגדנים. בנוסף, נערכו השוואות גם כדי להעריך את היציבות המיקרוביאלית לאורך זמן, במיוחד בתוך 10 חודשים מהופעת דלקת מפרקים שגרונית. יתר על כן, השונות בתוך המיקרוביום של המעי נותחה כדי לעקוב אחר שינויים בהרכב החיידקים לפני הופעת המחלה, תוך זיהוי סמנים מיקרוביאליים פוטנציאליים הקשורים להתפתחות של דלקת מפרקים שגרונית.
תוצאות
המחקר מצא שפרופילי המיקרוביום במעיים שונים באופן משמעותי בין אנשים שפיתחו בסופו של דבר דלקת מפרקים שגרונית לבין אלו שלא. בתחילת המחקר, לאנשים החיוביים נגד CCP בסיכון לדלקת מפרקים שגרונית היה מגוון מיקרוביום במעיים נמוך יותר בהשוואה לביקורות בריאים.
יתר על כן, אלה שפיתחו בסופו של דבר דלקת מפרקים שגרונית הראו שינויים גדולים יותר במגוון החיידקים, ומיקרוביום המעי שלהם הפך פחות יציב תוך 10 חודשים לפני הופעת התסמינים הקליניים של דלקת מפרקים שגרונית.
המחקר גילה שזנים ספציפיים במשפחת Prevotellaceae היו נפוצים יותר אצל אנשים שפיתחו בסופו של דבר דלקת מפרקים שגרונית, בעוד שהזנים האחרים היו פחות שכיחים, מה שמצביע על כך Prevotella מינים מילאו תפקיד מורכב בדלקת מפרקים שגרונית. אנשים שפיתחו בסופו של דבר דלקת מפרקים שגרונית הפגינו הצטברות של חיידקי מעיים מסוימים, כולל אלה ממשפחת Prevotellaceae, תוך חודשים לאחר התפתחות תסמינים.
יתר על כן, הממצאים הדגישו עלייה במסלולים הקשורים למטבוליזם של חומצות אמינו ואנרגיה בקרב אנשים שפיתחו דלקת מפרקים שגרונית, מה שמצביע על כך ששינויים מטבוליים ליוו את השינויים במיקרוביום הקשורים לדלקת מפרקים שגרונית.
יתרה מכך, ניתוחי האורך הראו שמגוון החיידקים במעיים ירד בהדרגה ככל שהפרטים התקרבו להופעת דלקת מפרקים שגרונית. החוקרים ערכו ניתוח יציבות, שמצא כי המיקרוביום הפך ליותר ויותר בלתי יציב ומסודר בקרב אלו הקרובים לפתח דלקת מפרקים שגרונית, מה שמרמז כי שינויים מיקרוביאליים אלו יכולים להיות הסימנים הקליניים המוקדמים של דלקת מפרקים שגרונית.
מסקנות
בסך הכל, התוצאות הצביעו על כך ששינויים ספציפיים בהרכב ובמגוון המיקרוביום של המעי, במיוחד בקרב אנשים חיוביים נגד CCP, יכולים להיות אינדיקטורים מוקדמים לסיכון מוגבר לדלקת מפרקים שגרונית.
השינויים המיקרוביאליים שנצפו יכולים להיחשב לסמנים פוטנציאליים לדלקת מפרקים שגרונית מוקדמת. ממצאים אלו תומכים גם בצורך בחקירה נוספת של חיידקי המעי ככלי לניבוי ומניעה של דלקת מפרקים שגרונית.
