השימוש באינסטגרם יכול להשפיע לא רק על האופן שבו אנו רואים את גופנו, אלא גם על האופן שבו המוח שלנו תופס כ"שלנו" את הגופים שאנו חיים בהם. בקיצור, זה עלול לשחוק את תחושת העצמי שלנו עד כדי כך שלא נזהה יותר את עצמנו בגופנו, או הרגשה "בבית" בתוכם.
זוהי ההצעה של מחקר מדעי שפורסם בכתב העת הבינלאומי Computers in Human Behavior ויושם על ידי צוות חוקרים בתיאום פרופסור ג'וזפה ריבה, מנהל המעבדה לטכנולוגיה הומאנית באוניברסיטת קטוליקה דל סאקרו קיור במילאנו. המחקר, בהובלת ד"ר מריה סנסוני, מעלה את השערת השחיקה הדיגיטלית של זהות הגוף: הרעיון הוא ששנים של חשיפה לתמונות סלפי, פרצופים מסוננים וייצוגים דיגיטליים של העצמי יכולים לטשטש בהדרגה את גבולות התפיסה המאפשרים לנו לזהות את הפנים שלנו כייחודיות שלנו. במילים אחרות, אם אנחנו חיים במשך שנים בעולם דיגיטלי שבו כל הפנים נוטים להידמות זה לזה, הסיכון הוא שיהיה קשה יותר לזכור מה מייחד אותנו.
רֶקַע
בריאותם הנפשית של מתבגרים ומבוגרים צעירים מייצגת את אחד האתגרים העיקריים של בריאות הציבור כיום. לפי ארגון הבריאות העולמי, כאחד מכל שבעה מתבגרים ואחד מכל שמונה מבוגרים ברחבי העולם סובלים מהפרעה נפשית. בין הגורמים המדאיגים ביותר הם אלו הקשורים לגוף ולדימוי העצמי. בתרבות שמתמקדת יותר ויותר בהסתכלות שלנו, המראה הפיזי משחק תפקיד הולך וגובר בבניית הזהות האישית ומערכות היחסים עם אחרים. לכן אין זה מפתיע שחוסר שביעות רצון בגוף קשור היום לרווחה פסיכולוגית מופחתת ומהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות הפרעות אכילה, דיכאון, חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך.
בשנים האחרונות, הדיון המדעי התמקד בעיקר בתפקידה של המדיה החברתית. פלטפורמות כמו אינסטגרם הפכו את הגוף לכלי עיקרי לתקשורת ולייצוג עצמי. בסביבות דיגיטליות אלו, הפנים והמראה הפיזי נחשפים כל הזמן, נצפים, משווים, משתנים באמצעות מסננים ומוערכים באמצעות לייקים, הערות ומדדי נראות. השוואה מתמדת זו עם תמונות אידיאליות ולעיתים קרובות לא מציאותיות, אסתטיקה יכולה להגביר את הלחץ הנתפס לגבי המראה החיצוני, לתרום לא רק לחוסר שביעות רצון גדול יותר בגוף אלא גם להערכה ביקורתית יותר של הגוף.
אבל מה אם הבעיה הייתה עמוקה יותר? הסיכון הוא שהמדיה החברתית השפיעה לא רק על האופן שבו אנו מעריכים את גופנו, אלא גם על האופן שבו אנו בונים את התחושה של מי שאנחנו.
המחקר
ואכן, במחקר חדש זה חקרו החוקרים היבט שקודם לכן כמעט לא התעלמו לחלוטין: הקשר בין השימוש באינסטגרם לבין התהליכים המאפשרים למוח לזהות את פניו שלו כשייכים לעצמו. הגוף הוא לא רק דימוי. מדי יום, המוח משלב באופן רציף מידע מתוך הגוף (כגון פעימות לב, תנוחת גפיים ותחושות קרביים) עם מידע מהסביבה החיצונית, כמו מה שאנו רואים ונוגעים בו. מתוך אינטגרציה זו עולה תחושה ברורה לכאורה אך מהותית: הוודאות שגוף זה הוא הגוף שלנו ושאנו קיימים כאינדיבידואלים הנבדלים מאחרים.
מדעי המוח מראה שתהליכים אלו מייצגים את אחד היסודות של הזהות האישית. כאשר הם מתפקדים כראוי, הם תורמים לוויסות רגשי, למודעות למי שאנחנו ולתחושה המיידית שהגוף שלנו שייך לנו. כאשר התחושות הללו 'מתבטלות', זה יכול להיות קשה יותר להרגיש "בבית" לחלוטין בגופנו, לזהות בבירור את המצבים הפנימיים שלנו ולשמור על הבחנה יציבה בין עצמי לבין אחרים. מסיבה זו, שינויים במנגנונים אלו הם גורם פגיעות למצבים קליניים שונים, לרבות הפרעות אכילה והפרעות דיסוציאטיביות.
הצוות כלל 95 מבוגרים צעירים, גברים ונשים כאחד, עם גיל ממוצע של 26 והיסטוריה של כמעט שמונה שנים של שימוש באינסטגרם. המשתתפים עברו חוויות מציאות מדומה המכונה אשליות גוף. על ידי סנכרון של מה שאדם רואה ומרגיש לגבי גופו שלו, הליכים אלה יכולים לעורר זמנית את התחושה שפניו או גופו של אדם אחר שייכים לו. בשימוש במשך שנים במדעי המוח, אשליות הגוף מאפשרות לנו ללמוד את מוצקות הגבולות המפרידים את העצמי מאחרים ומאפשרים לנו לזהות את גופנו כ"שלנו". הקלות שבה אדם חווה את האשליות הללו מייצגת אפוא אינדיקטור למידת הגמישות והגמישות של הזהות הגופנית של הפרט.
תוצאות המחקר חשפו לראשונה תופעה בלתי צפויה. החוקרים הבחינו במעין "אפקט מינון": ככל שההיסטוריה של השימוש באינסטגרם של האדם ארוכה יותר (ולכן ככל שהשתמשו בפלטפורמה יותר שנים), כך גדלה הסבירות שהמשתתפים יתפסו את פניו של הזר המוצג במציאות המדומה כשלהם. ממצא זה מעניין במיוחד מכיוון שהוא נוגע לפנים, ללא ספק האלמנט האישי והמזהה ביותר בגוף האדם.
פרופסור ריבה מאשר: "דרך הפנים שלנו אנחנו מזהים את עצמנו במראה, בונים את האינדיבידואליות שלנו ומזוהים על ידי אחרים. במילים אחרות, האסוציאציה אינה מופיעה בייצוג גופני כלשהו, אלא דווקא בחלק בגוף הקשור ביותר לתחושת מי אנחנו.ה."
לדברי המחברים, ממצאים אלו מצביעים על כך שחשיפה ממושכת לסביבות דיגיטליות ממוקדות תמונה יכולה להשפיע על חלק מהתהליכים העמוקים יותר שבאמצעותם המוח בונה תחושת זהות, ותומכים במה שהם הגדירו כ"השערת השחיקה של הזהות הגופנית". במילים אחרות, אם במשך שנים אנו חיים בעולם דיגיטלי שבו כל הפרצופים נוטים להידמות זה לזה, הסיכון הוא שיהיה קשה יותר לזכור מה מייחד אותנו
המחקר לא מוכיח שאינסטגרם גורמת לבעיות נפשיות, וגם לא שלשינויים הללו יש השלכות שליליות בהכרח. עם זאת, הוא פותח נקודת מבט חדשה על הקשר בין טכנולוגיה לזהות.
ד"ר סנסוני מסביר: "המשתתפים המעורבים במחקר שייכים לדור הראשון שגדל עם המדיה החברתית: הם החלו להשתמש בפלטפורמות הללו בסוף גיל ההתבגרות והשתלבו בחיי היום-יום שלהם כבר כמעט עשור. אם כבר מתעוררים אצל צעירים אלה אסוציאציות עם תהליכים בסיסיים לבניית הזהות הגופנית, השאלה המתעוררת נוגעת לדורות החדשים ולמתבגרים החדשים, הבאים במגע עם טכנולוגיות אלו בגיל צעיר יותר ויותר ולמשך פרקי זמן מתארכים יותר ויותר."
