השימוש בתרופות נוגדות דיכאון קשור לתופעות לוואי מיניות כולל רגישות מופחתת של איברי המין הנמשכת לאחר הפסקת התרופה, כך עולה ממחקר חדש של אוניברסיטת סיימון פרייזר.
המחקר, שפורסם ב פסיכיאטריה חברתית ואפידמיולוגיה פסיכיאטריתמצביע על כך ש-13 אחוז מהאנשים שהשתמשו בתרופות נוגדות דיכאון דיווחו על ירידה ברגישות הגניטלית, בהשוואה לאחוז אחד מהמשתמשים בתרופות פסיכיאטריות אחרות.
זה נעלם מתחת לרדאר כל כך הרבה זמן, בעיקר בגלל סטיגמה, בושה ומבוכה. אצל חלק זה נפתר עם הזמן, אבל אצל הרבה אנשים זה לא עובר. דיברתי עם מישהו שפיתח את התסמונת הזו בגיל 33. הוא בן 66 עכשיו ושום דבר לא השתנה".
יאסי פיראני, בוגר SFU ומחבר מוביל על המחקר
הפרעות בתפקוד המיני לאחר SSRI (PSSD) היא תסמונת חסרת מחקר ודיווח של הפרעות בתפקוד מיני מתמשך הנגרמת על ידי שימוש בתרופות נוגדות דיכאון SSRI ו-SNRI, שבה התפקוד המיני אינו חוזר לקדמותו לאחר הפסקת השימוש בתרופה.
"דיברתי עם בני נוער שמקבלים את זה וזה הרסני. אין שום דרך להגדיר עד כמה זו חוויה מצמררת עבור אנשים. זה לא קשור רק לאיברי המין הקהים – זה מה זה אומר לקיים מערכות יחסים, להיות עיבוד חסר אונים ללא הסכמתך זה נזק חמור".
פיראני אומר שהמחלה היא ספקטרום. עבור חלקם, זה מתון, איברי המין שלהם מרגישים פחות תחושה, אולי 80 אחוז ממה שהיה פעם. בעוד שבמקרים חמורים יותר, מדובר בחוסר תחושה מוחלט.
המחקר היה מקונן בתוך סקר גדול יותר (~9,600 צעירים להט"בים בעיקר בקנדה ובארה"ב) שהתמקד בבריאות הנפש, טיפול המרה וגורמים אחרים המעצבים חוויות הקשורות למגדר ומיניות במהלך גיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת.
"מחקר זה מזכיר לנו שהתערבויות תרופתיות ממלאות תפקיד בעיצוב החוויות המיניות של בני נוער, ויש צורך בשיפור ההבנה והחינוך בדחיפות", אומר טראוויס סאלווי, פרופסור חבר ב-SFU בפקולטה למדעי הבריאות והחוקר הראשי של המחקר.
כחלק מהסקר הקהילתי, המשתתפים נשאלו אם אי פעם נטלו תרופות נוגדות דיכאון והפסיקו ולאחר מכן חוו מספר תסמינים התואמים ל-PSSD. המחקר בנוגע ל-PSSD מסובך בשל העובדה שתסמיני PSSD רבים, כמו חשק מיני נמוך, יכולים להיות מיוחסים גם לדיכאון. עם זאת, חוסר תחושה באברי המין, המכונה היפותזה גניטליות, הוא סימפטום ראשוני של PSSD שאינו קשור לדיכאון.
"אין הסבר רפואי מדוע אנשים צריכים לחוות חוסר תחושה באיברי המין שלהם עקב דיכאון או חרדה (או מצבים נפוצים אחרים שעבורם רושמים SSRIs/SNRIs)", מסביר סאלווי. "תדירות ההיפותזה באברי המין בקרב אלו שהשתמשו בעבר בתרופות נוגדות דיכאון הייתה גבוהה יותר מפי 10 מהתדירות שראינו אצל אלו שהשתמשו בתרופה פסיכיאטרית אחרת (כגון תרופות אנטי-פסיכוטיות או תרופות הרגעה)."
חלק מהבעיה, כפי שפיראני רואה זאת, הוא פער בהסכמה מדעת-אחריות. בעוד שתרופות נוגדות דיכאון נרשמות בדרך כלל כדי לעזור לאנשים הנאבקים בחרדה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, הפרעת דחק פוסט טראומטית, הפרעת פאניקה, פוביות, כאבים כרוניים, דיכאון ומצבים אחרים, אנשים לא מוזהרים מפני הסיכונים.
הממצאים מדגישים את הצורך בשיטות חינוך ובאזהרות חזקות יותר של מטופלים ושל רושמים, כך שהמטופלים יוכלו להחליט בעצמם אם הסיכון שווה את זה.
