רקע ומטרה: גישת המחקר המשתפת היא כלי חשוב ברפואת המשפחה ובמחקר רפואי ראשוני. עם זאת, שיטות קונצנזוס סטנדרטיות כמו דלפי וטכניקות קבוצה נומינליות יכולות להיות גוזלות זמן ועשויות שלא לייצג מגוון רחב של דעות. כדי לטפל בבעיות אלו, חוקרים פיתחו טכניקת קבוצה נומינלית מותאמת (aNGT) לבניית קונצנזוס ביעילות בין מחזיקי עניין בעלי נקודות מבט מגוונות.
גִישָׁה: מחקר זה התמקד בעיצוב מסלולי טיפול למבוגרים בני 65 ומעלה, במטרה לתעדף תחומים מרכזיים ולזהות מדדי טיפול חדשים. החוקרים השתמשו בארבע אסטרטגיות עיקריות: (1) גיוס ארבע קבוצות מגוונות של בעלי עניין (מבוגרים, רופאים, מנהלים ומקבלי החלטות); (2) שימוש בכלים מרוחקים כדי למקסם את ההשתתפות; (3) הוספת פעילות מוקדמת כדי שהמשתתפים יוכלו לסקור בנפרד חומרי לימוד ולדרג תחומים לפני דיונים קבוצתיים; ו-(4) התאמת דיונים לצרכי כל קבוצה, כולל תזמון פגישות סביב ארוחת הצהריים לרופאים והימנעות מז'רגון.
תוצאות עיקריות: מתוך 28 משתתפים שמילאו את השאלון, 20 הצטרפו לדיון קבוצתי. באמצעות הפעילות המוקדמת וסבב אחד של דיונים, הגיעו המשתתפים להסכמה על תעדוף "תסמינים, תפקוד ואיכות הטיפול". דיונים מותאמים וכלים מרוחקים היו האסטרטגיות היעילות ביותר.
למה זה חשוב: על ידי התמודדות עם אתגרים מסורתיים של בניית קונצנזוס, ה-aNGT מטפח את ההכללה, היעילות והרלוונטיות, מה שהופך אותו לגישה בעלת ערך עבור מחקר המודיע על תקני טיפול.
