במחקר פרוספקטיבי שפורסם לאחרונה בכתב העת מחקר ילדים, חוקרים חקרו את ההשפעה של אצטמינופן, משכך כאבים הנחשב בטוח במהלך ההריון, על התפתחות השפה בילדים. הם מצאו ששימוש מוגבר באצטמינופן במהלך ההריון קשור פוטנציאלי לבעיות התפתחות שפה אצל ילדים.
מחקר: בחינת הקשר של שימוש בפרצטמול במהלך ההריון עם התפתחות שפה מוקדמת בילדים. קרדיט תמונה: luchschenF / Shutterstock
רקע כללי
השימוש הנרחב בפרצטמול (אקמול) במהלך ההיריון, הנחשב בטוח במשך עשרות שנים, מעלה כעת חששות לגבי השפעות שליליות פוטנציאליות נוירו-התפתחותיות. עדויות אפידמיולוגיות קושרות חשיפה לפרצטמול לפני הלידה לבעיות קשב, עיכוב מוטורי, בעיות התנהגות ועיכוב בהתפתחות השפה, מה שמדגיש את הצורך בחקירה נוספת לגבי בטיחותו במהלך ההריון.
המחקרים הקודמים המעטים על שימוש טרום לידתי בפרצטמול והתפתחות שפה הוגבלו על ידי אמצעים נדירים של דיווח עצמי, מה שמפריע להערכה מדויקת של העיתוי וההשפעות הפוטנציאליות. מחקר התפתחות הילדים של אילינוי (IKIDS) שיפר זאת על ידי הערכת השימוש בפרצטמול בשש תקופות הריון שונות, מה שאיפשר הערכה טובה יותר. במחקר הנוכחי, החוקרים העריכו את ההשפעה של שימוש בפרצטמול על התפתחות השפה באמצעות הנתונים מ-IKIDS ושאלונים ספציפיים.
לגבי המחקר
IKIDS היא קבוצת הריון ולידה פוטנציאלית בארצות הברית של אמריקה שמטרתה לחקור את ההשפעה של חשיפה הריון לפנולים ופתלטים על התפתחות נוירולוגית. המשתתפים גויסו בשבועות 8-14 להריון בין 2013 ל-2020. קריטריוני ההכללה היו <15 שבועות של הריון יחיד, גיל 18-40 שנים, נכונות לספק דגימות ומתגוררים קרוב לאוניברסיטת אילינוי. הם דיווחו על מספר הפעמים שצרכו פרצטמול במהלך שלושת השליש של ההריון. הם גם סיפקו נתונים דמוגרפיים, בריאותיים, תרופות, הריון ואורח חיים באמצעות ראיונות.
נתונים מ-532 ילדים שנולדו במהלך המחקר נאספו בין השנים 2016 ל-2022. MacArthur-Bates Communicative Development Inventory (CDI) מולאו על ידי המשתתפים כאשר ילדיהם (n = 298, 147 גברים) הגיעו לגיל 26.5-28.5 חודשים. זוהי צורה הורית המודדת אוצר מילים אקספרסיבי, מורכבות השפה והאורך הממוצע של שלוש האמירות הארוכות ביותר (M3L). בגיל 36-38 חודשים, הם מילאו את סולם הערכת הדיבור והשפה (SLAS), שאלון קצר (n = 254, 121 גברים). הוא מעריך היענות, סמנטיקה, אסרטיביות, תחביר וארטיקולציה. גורמים סוציו-דמוגרפיים וציוני מתח אימהי ודיכאון נחשבו כמשתנים, כאשר מין ילדים נכלל כמשנה פוטנציאלי במודלים של תוצאות מתמשכות. ניתוח סטטיסטי כלל שימוש במודלים של רגרסיה לינארית מוכללת רב משתנים וניתוח רגישות.
תוצאות ודיון
רוב המשתתפים שצרכו פרצטמול נמצאו לבנים ולא היספנים. נתוני דמוגרפיה וחשיפה נמצאו דומים בקרב אלו הממלאים את ה-CDI וה-SLAS. על פי הדיווחים, כ-70.9% מהמשתתפים השתמשו בתרופות המכילות פרצטמול לפחות פעם אחת במהלך ההריון, שיעור גבוה יותר בהשוואה למחקרים קודמים. משתתפים מעטים דיווחו על שימוש במשככי כאבים אחרים. השימוש באצטמינופן היה הנפוץ ביותר במהלך השליש הראשון, כאשר רוב המשתתפים השתמשו בו לשיכוך כאבים. לא היה הבדל בשימוש באצטמינופן בין תת-קבוצות עם נתוני CDI או SLAS לבין המדגם המלא. לפי ניתוח CDI, נשים הפגינו התפתחות שפה מתקדמת יותר בהשוואה לגברים. באופן דומה, לפי ניתוח SLAS, נשים הראו ציונים גבוהים יותר מגברים, אך ללא מובהקות סטטיסטית.
לאחר 26.5-28.5 חודשים, צריכת פרצטמול גבוהה יותר במהלך ההריון, במיוחד בשליש השני והשלישי, הייתה קשורה להפחתת גודל אוצר המילים ו-M3L בילדים, עם השפעות עקביות בין המינים. באופן ספציפי, כל עלייה בשימוש בפרצטמול במהלך הטרימסטרים הללו הייתה קשורה לירידה בגודל אוצר המילים ב-0.58 ו-1.83 מילים, בהתאמה, וירידה קלה ב-M3L. בגיל 36-38 חודשים, שימוש מוגבר בפרצטמול במהלך ההריון, במיוחד בשליש השני והשלישי, נמצא בקורלציה עם ציוני SLAS נמוכים יותר בין המינים. גברים הראו ציוני SLAS נמוכים משמעותית עם חשיפה בשליש השלישי. ניתוחי רגישות אישרו את שתי התוצאות הללו.
נקודות החוזק של המחקר כוללות את ניצולו של נתונים מקבוצת לידה מתמשכת ופוטנציאלית, הערכות מרובות של שימוש בפרצטמול במהלך ההריון, חוסן לניתוחי רגישות ושימוש במדדים מקיפים של התפתחות השפה בילדים. מצד שני, המחקר מוגבל על ידי אי דיוקים פוטנציאליים הנובעים מחוסר תיקון להשוואות מרובות, הומוגניות של העוקבה, אובדן מעקב, טעות אפשרית בדיווח עצמי, חוסר מידע מינון וחוסר יכולת להעריך את האינדיקציות לשימוש באצטמינופן.
סיכום
זהו המחקר הראשון שמשתמש במדד סטנדרטי של התפתחות השפה כדי להעריך את ההשפעה של חשיפה לפרצטמול לפני הלידה על תוצאות נוירו-התפתחותיות בילדים. לסיכום, עדויות מהמחקר הנוכחי קושרות שימוש מוגבר באצטמינופן במהלך ההריון להתפתחות שפה גרועה יותר. המחקר מחייב מחקר נוסף כדי להבין את מנגנוני הקשר הזה ולבסס פוטנציאל סיבתיות. החוקרים מדגישים את החשיבות של מחקרי עוקבה נרחבים ומגוונים יותר בעתיד כדי לחקור את החשיפה לפרצטמול לפני הלידה והשפעתה על התפתחות נוירולוגית.
