מחקר ב כתב עת למחקר אורטופדי משתמש בשיטה לא פולשנית, מבוססת הדמיה לא רדיואקטיבית למדידת המבנה והתפקוד של גיד אכילס אצל רקדני בלט מקצועיים. השיטה עשויה להתפתח כדי לסייע במניעת פציעות ולשפר את מאמצי השיקום בקרב ספורטאים, כמו גם בציבור הרחב.
המחקר כלל מה שנקרא הדמיית תהודה מגנטית (MRI) להערכת קולגן ורכיבים אחרים של גיד אכילס. הערכות MRI מבניות אלו של UTE שולבו עם הערכות תפקודיות של גיד אכילס על בסיס אולטרסאונד Sheer Wave Elastography (SWE), המודד את נוקשות הגיד.
לרקדנים מקצועיים נטו להיות נוקשות יותר בגידים בהשוואה לרקדנים שאינם רקדנים, בהתאם לתצפיות קודמות על אפקט אימון מהעמסה חוזרת ונשנית עם פעילות גופנית. מדדי MRI של UTE תאמו את מידת הנוקשות מאולטרסאונד SWE.
"ממצאים אלה מדגישים את הפוטנציאל של שילוב הדמיית UTE ו-SWE כדי לחקור את יחסי מבנה-תפקוד הגידים והסתגלות לעומס מכני", כותבים המחברים. "הערכה משופרת של תפקוד מבנה של בריאות הגידים ומצב הפציעה יכולה לשפר פרוטוקולי שיקום או אסטרטגיות למניעת פציעות עבור ספורטאים, כולל רקדנים מקצועיים."
