אנשים שיוזמים שחרור מוקדם מבית החולים או "לפני ייעוץ רפואי" (BMA) הם בעלי עלייה של פי 10 בסיכון למנת יתר של תרופות בחודש הבא, על פי מחקר חדש ב- CMAJ (כתב העת של האיגוד הרפואי הקנדי) https://www.cmaj.ca/lookup/doi/10.1503/cmaj.240364.
מטופלים עוזבים את בית החולים בטרם עת ממגוון סיבות, כולל כאב שלא טופלו כהלכה, תשוקה, מתח המדגיש בעיות פסיכיאטריות, סכסוכים עם צוות בית החולים והגבלות על תנועה או מבקרים. חולי בית חולים שיוזמים שחרור BMA הם בעלי סיכוי של עד פי 3 למות בשנה שלאחר מכן מאשר אנשים שעוברים שחרור שגרתי על ידי רופא. שחרור "לפני ייעוץ רפואי" נקרא גם "שחרור יזום מטופל" או "נגד ייעוץ רפואי".
"במשך זמן רב, רופאים ואחיות מהשורה הראשונה תהו אם הפרשת BMA מגבירה את הסיכון למנת יתר שלאחר מכן", אומר ד"ר ג'ון סטייפלס, מחבר בכיר במחקר ופרופסור חבר קליני באוניברסיטת קולומביה הבריטית בוונקובר, BC. "עבור חולים עם הפרעת שימוש בסמים, אשפוז ממושך יכול לפעמים להיות תקופה של הימנעות מסמים, שעלולה להפחית את הסבילות לאופיואידים ולהפריע לגישה לטיפולים (התמכרות). לאחר שחולים אלה עוזבים את בית החולים, כאב מתמשך והתמכרות לא מטופלת עלולים לגרום לכבד יותר מאשר שימוש רגיל בסמים כל הגורמים הללו יכולים להגביר את הסיכון למנת יתר שלאחר מכן."
כדי להבין את הקשר בין פריקת BMA לבין מנת יתר של תרופות, חוקרים ערכו מחקר שבדק נתונים בריאותיים על 189,808 אשפוזים בבתי חולים שהתרחשו בין 2015 ל-2019 בקולומביה הבריטית, קנדה. סך של 6440 (3.4%) מהאשפוזים הללו הסתיימו עם עזיבת חולים את בית החולים בניגוד לייעוץ רפואי. הם מצאו כי מטופלים עם הפרשת BMA נוטים יותר להיות גברים צעירים יותר עם מחלה פסיכיאטרית, הפרעת שימוש בסמים או היסטוריה של שימוש בסמים אסורים. שיעור מנת יתר קטלנית או לא קטלנית של סמים אסורים ב-30 הימים הראשונים לאחר היציאה מבית החולים היה גבוה פי 10 לאחר שחרור BMA מאשר לאחר שחרור על ידי רופא. שחרור "לפני ייעוץ רפואי" היה קשור למנת יתר שלאחר מכן גם לאחר שהתייחסו לגורמי סיכון אחרים למינון יתר.
"ממצאים אלו מצביעים על כך שחולים שמתחילים פריקת BMA נמצאים בסיכון גבוה למנת יתר, שהפרשת BMA עשויה להיות גורם סיבתי למינון יתר שלאחר מכן, וכי יש להציע לחולים המתחילים פריקת BMA (במיוחד לאלו עם היסטוריה של הפרעת שימוש בסמים). תמיכה קלינית וחברתית דחופה להפחתת נזקים הקשורים למנת יתר", כותבים המחברים.
הם מציעים שיש הזדמנויות לשפר את הטיפול הרפואי בחולים אלה.
"בתי חולים ומערכות בריאות צריכות לפתח פרוטוקולים מבוססי ראיות למניעת שחרור BMA ועליהם לבחון אמצעים חדשים ליצירת קשר לאחר היציאה כדי להפחית את הסיכון למנת יתר של תרופות לאחר שחרור מבית החולים", מייעצים המחברים.
