שחקני הוקי קרח מובחרים עם היסטוריה של זעזוע מוח מדווחים על תסמיני בריאות נפשיים מוגברים, על פי מחקר חדש מאוניברסיטת לונד בשבדיה. בנוסף, אחת מכל חמש שחקניות הוקי סבלה מתסמינים של שחיקה, ושני המינים דיווחו על צריכת אלכוהול ברמת סיכון.
החוקרים ביססו את המחקר שלהם על שתי חטיבות ההוקי הגבוהות ביותר בשוודיה לגברים – SHL וה- Hockeyallsvenskan, והליגה הבכירה לנשים, SDHL. בסך הכל 648 שחקנים, 180 מהם נשים, מילאו את השאלון המקוון של החוקרים. המוקד של השאלות היה על צריכת אלכוהול, בריאות הנפש והיסטוריה של זעזוע מוח.
מחקר רב נערך הן באירופה והן בארה"ב על ההשפעות של זעזוע מוח על בריאות הנפש והרווחה.
עם זאת, אנחנו רוצים לחקור השלכות ארוכות טווח יותר עבור שחקני צמרת שוודים – שישה חודשים או יותר לאחר זעזוע מוח. התגובות של השחקנים סיפקו תובנות חשובות לגבי הקשרים בין זעזוע מוח והשפעות על בריאות הנפש".
מיטשל אנדרסון, דוקטורנט לפסיכיאטריה באוניברסיטת לונד
הוא עומד מאחורי המחקר, שפורסם כעת בכתב העת BMC Sports Science, Medicine and Rehabilitation, יחד עם אנדרס הוקנסון, רופא יועץ ופרופסור לרפואת התמכרות באוניברסיטת לונד. כאשר חוקרים מאוניברסיטת לונד ריכזו את הסימפטומים הפסיכיאטריים המדווחים בקרב שחקנים, הוכח כי לשחקנים הגברים יש פחות סימפטומים של דיכאון/חרדה ושחיקה באופן משמעותי מאשר גברים אחרים – בין אם מדובר בספורטאי עילית בענפי ספורט אחרים ובין אם מדובר בכוח העבודה הגברי השוודי הרחב יותר. עם זאת, 30% משחקני ההוקי דיווחו על רמות סיכון של צריכת אלכוהול – הרבה יותר מאשר בקבוצות ההשוואה.
עבור שחקניות הוקי, התמונה הייתה מעט שונה. השכיחות של תסמיני דיכאון/חרדה הייתה דומה לזו של האישה השוודית הממוצעת. שחיקה, לעומת זאת, הייתה הרבה יותר שכיחה: למעלה מ-19% מהנשים דיווחו שחיו עם תסמינים קליניים של שחיקה – כמעט כפול מהשיעור בקרב נשים שוודיות בממוצע. גם שחקניות ההוקי דיווחו שהן שתו הרבה אלכוהול. אחוז הנשאלים שדיווחו שהגיעו לרמת צריכה בסיכון עמד על 36.4 אחוזים – גם הם הרבה מעל הממוצע.
לגבי זעזוע מוח, גם שחקני הוקי וגם שחקני הוקי שדיווחו על יותר זעזוע מוח נטו יותר לדווח על עליות בתסמינים פסיכיאטריים שונים (כגון דיכאון וחרדה). המתאם היה ברור ביותר בשני המינים לאחר שלושה או יותר זעזוע מוח: הסיכון לפתח תסמינים של דיכאון הוכפל, והסיכון לשחיקה היה גבוה פי שלושה וחצי. יותר מאחד מכל ארבעה שחקנים וכמעט אחת מכל חמש שחקניות דיווחו שספגו לפחות שלושה זעזוע מוח.
"מחקרים אחרים הראו שנשים חוות יותר תסמינים קצרי טווח לאחר זעזוע מוח מאשר גברים, אבל היה מעניין שהקשר בין זעזוע מוח לשכיחות מוגברת של סימפטומים של דיכאון, חרדה ושחיקה היה חזק באותה מידה עבור שני המינים. זה עשוי להצביע על כך תהליך ההחלמה הנוירו-פסיכיאטרי ארוך הטווח דומה יותר אצל גברים ונשים מאשר תהליך קצר הטווח", אומר מיטשל אנדרסון.
כדי לעמוד בקריטריונים לשחיקה, על האדם לחיות תחת לחץ במשך שישה חודשים לפחות ולפתח מספר תסמינים פיזיים ופסיכיאטרים. אולם לדברי מיטשל אנדרסון, לפעמים יכול להיות קשה לראות מה זה מה – תסמינים ארוכי טווח לאחר זעזוע מוח דומים לרוב לאלו של שחיקה, כמו פגיעה קוגניטיבית, עצבנות, קשיי ריכוז ובעיות שינה.
תוצאות המחקר מציעות מספר קווים למעקב, טוען מיטשל אנדרסון. האחת היא לחפור מדוע צריכת אלכוהול בקרב שחקני עילית כה גבוהה.
"שחקני הוקי הם קצת יותר פיזית, ואולי מסוגלים לשתות קצת יותר. ההשקפה שלהם על עצמם, ושל אחרים, עשויה להיות שהם קצת יותר קשוחים מאחרים. יכולה להיות תחושת גאווה בלהיות חלק של תת-תרבות כזו רומנטיזציה של אלכוהול יכולה להיות חלק ממנה, עבור גברים ונשים כאחד", משער מיטשל אנדרסון. הוא עצמו שיחק הוקי ברמה לא עילית.
אותה קשיחות עצמית עשויה לתרום לכך ששחקנים גברים ידווחו בחסר על בעיות בריאות נפשיות אפשריות. העובדה ששיעור כה גבוה של נשים מדווחות על תסמיני שחיקה גם ללא זעזוע מוח עשויה להצביע על דפוס שחוזר על עצמו בספורט הנשים ברמה הגבוהה ביותר: המשכורות שלהן נמוכות משל הגברים. סביר יותר שהם יצטרכו לשלב הוקי עם עבודה אחרת או לימודים אקדמיים. להטוט בין האחריות שלהם למשחקי לילה מאוחרים, לעתים רחוקות מהבית, יכול להיות משוואה בלתי אפשרית.
"שחקני הוקי שוודי ברמת עילית צריכים לדעת היכן וכיצד הם יכולים לקבל עזרה. יש עזרה זמינה המכוונת לקבוצת יעד זו. תאר לעצמך שאתה ספורטאי עילית שמתאמן באופן קבוע, אוכל בריא, מרוויח כסף טוב מהספורט שאתה אוהב – ובכל זאת אתה עדיין נאבק האם אתה יכול לתאר לעצמך כמה מפחיד ומבודד זה חייב להרגיש לא צריך להרגיש לבד במצב הנפשי שלך", מסכם מיטשל אנדרסון.