Search
בינה מלאכותית מציגה את אותו דיוק כמו קרדיולוג באיתור מחלות לב ראומטיות

שומן בין-שרירי מגביר את הסיכון למחלות לב ללא תלות ב-BMI

אנשים עם כיסי שומן חבויים בתוך השרירים שלהם נמצאים בסיכון גבוה יותר למות או להתאשפז מהתקף לב או אי ספיקת לב, ללא קשר לאינדקס מסת הגוף שלהם, על פי מחקר שפורסם ב- יומן הלב האירופי היום (שני).

השומן ה"בין שרירי" הזה מוערך מאוד בסטייקים של בקר לבישול. עם זאת, מעט ידוע על סוג זה של שומן גוף בבני אדם, והשפעתו על הבריאות. זהו המחקר הראשון שחוקר באופן מקיף את ההשפעות של שרירים שומניים על מחלות לב.

הממצא החדש מוסיף ראיות לכך שמדדים קיימים, כגון מדד מסת גוף או היקף מותניים, אינם מתאימים להערכת הסיכון למחלות לב במדויק עבור כל האנשים.

את המחקר החדש הובילה פרופסור ויויאני טקטי, מנהלת המעבדה ללחץ לב בבית החולים בריגהם אנד נשים, ופקולטה בבית הספר לרפואה של הרווארד, בוסטון, ארה"ב. היא אמרה: "השמנת יתר היא כיום אחד האיומים העולמיים הגדולים ביותר לבריאות הלב וכלי הדם, אולם מדד מסת הגוף – המדד העיקרי שלנו להגדרת השמנת יתר וספי התערבות – נותר סמן שנוי במחלוקת ופגום לפרוגנוזה קרדיווסקולרית. זה נכון במיוחד אצל נשים, כאשר מדד מסת הגוף הגבוה עשוי לשקף סוגי שומן 'שפירים' יותר.

"ניתן למצוא שומן בין-שרירי ברוב השרירים בגוף, אך כמות השומן יכולה להשתנות מאוד בין אנשים שונים. במחקר שלנו, אנו מנתחים שרירים וסוגים שונים של שומן כדי להבין כיצד הרכב הגוף יכול להשפיע על כלי הדם הקטנים או" מיקרו-סירקולציה של הלב, כמו גם סיכון עתידי לאי ספיקת לב, התקף לב ומוות."

המחקר החדש כלל 669 אנשים שהוערכו בבית החולים Brigham and Women's עבור כאבים בחזה ו/או קוצר נשימה ולא נמצאו כל עדות למחלת עורקים כליליים חסימתיים (שם העורקים המספקים את הלב נסתם בצורה מסוכנת). למטופלים אלו היה גיל ממוצע של 63. רובם (70%) היו נשים וכמעט מחציתם (46%) לא לבנים.

כל המטופלים נבדקו באמצעות טומוגרפיה של פליטת פוזיטרונים לבבית/סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (PET/CT) כדי להעריך עד כמה לבם תפקד. החוקרים השתמשו גם בסריקות CT כדי לנתח את הרכב הגוף של כל מטופל, מדידת כמויות ומיקומם של שומן ושריר בחלק מהגו.

כדי לכמת את כמות השומן המאוחסנת בשרירים, החוקרים חישבו את היחס בין השומן הבין-שרירי לבין סך השריר בתוספת שומן, מדידה שהם כינו שבריר השריר השומני.

מטופלים היו במעקב במשך כשש שנים והחוקרים תיעדו אם חולים מתים או אושפזו עקב התקף לב או אי ספיקת לב.

חוקרים מצאו שאנשים עם כמויות גבוהות יותר של שומן מאוחסנות בשרירים שלהם היו בעלי סיכוי גבוה יותר לסבול מפגיעה בכלי הדם הזעירים המשרתים את הלב (הפרעה מיקרו-וסקולרית כלילית או CMD), והם נוטים יותר להמשיך למות או להתאשפז בשל מַחֲלַת לֵב. על כל עלייה של 1% בשבריר השריר השומני, הייתה עלייה של 2% בסיכון ל-CMD ועלייה של 7% בסיכון למחלות לב חמורות עתידיות, ללא קשר לגורמי סיכון ידועים אחרים ולמדד מסת הגוף.

אנשים עם רמות גבוהות של שומן בין-שרירי ועדויות ל-CMD היו בסיכון גבוה במיוחד למוות, התקף לב ואי ספיקת לב. לעומת זאת, אנשים עם כמויות גבוהות יותר של שרירים רזים היו בסיכון נמוך יותר. שומן שנאגר מתחת לעור (שומן תת עורי) לא הגביר את הסיכון.

בהשוואה לשומן תת עורי, שומן המאוחסן בשרירים עשוי לתרום לדלקת ולשינוי בחילוף החומרים של גלוקוז המוביל לתנגודת לאינסולין ולתסמונת מטבולית. בתורם, העלבונות הכרוניים הללו עלולים לגרום לנזק לכלי הדם, כולל אלה המספקים את הלב, ולשריר הלב עצמו.

הידיעה ששומן בין שרירי מעלה את הסיכון למחלות לב נותנת לנו דרך נוספת לזהות אנשים שנמצאים בסיכון גבוה, ללא קשר לאינדקס מסת הגוף שלהם. ממצאים אלו עשויים להיות חשובים במיוחד להבנת ההשפעות על בריאות הלב של טיפולים מבוססי אינקרטין המשתנים בשריר, כולל המעמד החדש של אגוניסטים לקולטן פפטיד-1 דמויי גלוקגון.

מה שאנחנו עדיין לא יודעים זה איך נוכל להוריד את הסיכון לאנשים עם שרירים שומניים. למשל, איננו יודעים כיצד טיפולים כמו טיפולים חדשים להורדה במשקל משפיעים על השומן בשרירים ביחס לשומן במקומות אחרים בגוף, על רקמות רזה ובסופו של דבר על הלב".

פרופסור ויויאני טקטי, מנהלת המעבדה ללחץ לב בבית החולים בריגהם ולנשים, ופקולטה בבית הספר לרפואה של הרווארד, בוסטון, ארה"ב

פרופסור טקטי והצוות שלה מעריכים את ההשפעה של אסטרטגיות טיפול כולל פעילות גופנית, תזונה, תרופות להורדה במשקל או ניתוח, על הרכב הגוף ומחלות לב מטבוליות.

במאמר מערכת נלווה אמרו ד"ר רניל דה סילבה מאימפריאל קולג' בלונדון, בריטניה, ועמיתיו: "השמנת יתר היא בראש סדר העדיפויות של בריאות הציבור. מחקרים אפידמיולוגיים מראים בבירור שהשמנה קשורה לסיכון מוגבר לקרדיווסקולרי, אם כי הקשר הזה מורכב.

"בגיליון זה של כתב העת, סוזה ועמיתיו משערים שכמות ואיכות שרירי השלד קשורים ל-CMD ומשנים את השפעתו על התפתחות אירועים קרדיווסקולריים עתידיים בלתי תלויים באינדקס מסת הגוף (BMI).

"באוכלוסיית חולים זו, אשר היו בעיקר נשים והיו עם שיעור גבוה של השמנת יתר, הממצאים העיקריים היו שרמות הגוברות של רקמת שומן בין-שרירית (IMAT) קשורות להתרחשות גדולה יותר של CMD, וכי נוכחות מוגברת של IMAT ו-CMD. היה קשור לשיעור הגבוה ביותר של אירועים קרדיו-וסקולריים עתידיים, כאשר השפעה זו אינה תלויה ב-BMI.

"התוצאות המעניינות שסיפק סוזה et al הם יוצרים השערות ויש לפרש אותם בהקשר של מספר מגבלות. זהו מחקר תצפית רטרוספקטיבי. בעוד שמוצעים מספר מנגנונים פוטנציאליים כדי להסביר את הקשר בין IMAT מוגבר לרזרבות זרימה כלילית לקויה, אלה לא הוערכו ישירות. בפרט, לא ניתנו פרטים על סמנים ביולוגיים דלקתיים במחזור, עמידות לאינסולין, תפקוד האנדותל, תזונה, פיזיולוגיה של שרירי השלד או ביצועי פעילות גופנית.

"הנתונים שהציג סוזה et al הם מסקרנים ובעיקר מדגישים מטופלים עם CMD כאוכלוסיית מטופלים בסיכון קליני מוגבר. עבודתם אמורה לעורר חקירה נוספת לביסוס הערך המוסף של סמני שומן לריבוד סיכון לבבי קונבנציונלי ומתפתח על מנת לזהות את אותם חולים שעשויים להפיק תועלת פרוגנוסטית מהתערבויות קרדיו-מטבוליות ממוקדות".

דילוג לתוכן