שוטרים נוטים יותר מפי שניים לפגיעות מוחיות טראומטיות בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. קצינים הנמצאים בפגיעות אלה בזמן שהם בתפקיד מתמודדים עם יותר מכפול מהסיכון לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת (PTSD).
זה על פי מחקר חדש מבוסס סקר מאוניברסיטת אקסטר, שפורסם ב כתב העת לשיקום טראומה ראששמצאה קשר בין פגיעות מוחיות טראומטיות ל- PTSD אצל שוטרים. מחברים אומרים כי הממצאים מעוררים חששות מההשפעות לטווח הארוך על חייהם האישיים והמקצועיים של הקצינים ומדגישים את הצורך בפעולה ותמיכה טובה יותר בקצינים שקיבלו טראומת ראש במקום העבודה.
לפרופסור סטן גילמור ניסיון של 30 שנה באכיפת החוק וקיבל את מדליית המשטרה של המלך על שירותו. כיום הוא עמית מחקר בכיר באוניברסיטת אקסטר ומכנה משותף של קבוצת האינטרס המיוחד של איגוד החוק והבריאות הציבורית העולמית. סטן אמר: "שוטרים נחשפים למצבים של לחץ גבוה, עימותים גופניים ואפשרות לפציעה מדי יום. הוספה לכך שהסיכון המוגבר לפגיעות מוחיות טראומטיות ו- PTSD רק מרכיב את האתגרים קצינים שכבר מתמודדים איתם, ומחקר זה מדגיש את הצורך הדחוף לפיקוח טוב יותר אחר פגיעות ראש ואת השפעותיהם לטווח הארוך."
המחקר סקר 617 שוטרי שוטרים חזיתיים בהגשת חזיתית מאנגליה, סקוטלנד וויילס ומצא כי 38 אחוזים ספגו לפחות פגיעה מוחית טראומטית אחת – שהוגדרה כפגיעה בראש שגרמה למישהו לאבד את התודעה, או לפתח תסמינים כמו בלבול, חוסר התמצאות או אובדן זיכרון. זה לעומת השיעור של 12 אחוזים שנמצאו באוכלוסייה הכללית. מבין אותם קצינים, 61 אחוזים מדווחים כי הם חוו סוגים אלה של פציעות בהזדמנויות מרובות.
החוקרים מצאו שוטרים שדיווחו על היסטוריה של פגיעות מוחיות מרובות טראומטיות היו בעלות סיכוי גבוה פי שניים לעמוד בקריטריונים עבור PTSD מורכב – שיש לו תסמינים דומים ל- PTSD, אך עשויים לכלול גם תחושות של חוסר ערך, בושה ואשמה, בעיות בשליטה על רגשות ובעיות מערכת יחסים. במחקר, 22 אחוז מהנשאלים ספגו פגיעות מוחיות טראומטיות במהלך חובות השיטור שלהם וקצינים אלה היו בעלי סיכוי גבוה פי שניים לפתח PTSD מורכב.
התוצאות מצאו שוטרים עם היסטוריה של פגיעות מוחיות טראומטיות מרובות מתמודדים גם עם קשיים חמורים יותר בחיי היומיום שלהם, כולל יכולתם לבצע חובות עבודה, לשמור על מערכות יחסים ולבצע פעילויות חשובות אחרות כמו הורות. הם גם דיווחו על תסמינים גופניים וקוגניטיביים ברמה חמורה יותר, כולל כאבי ראש, עייפות, הפרעות שינה ובעיות ריכוז.
המחקר דורש הערכות לפגיעות מוחיות טראומטיות ותסמינים נלווים במהלך בדיקות בריאות תעסוקתיות שגרתיות, עם התערבויות ממוקדות עבור קצינים החווים הן פגיעה מוחית טראומטית והן PTSD.
הממצאים שלנו מדגישים פער קריטי בתמיכה בשוטרים הסובלים מפגיעות מוח טראומטיות ו- PTSD. קצינים רבים מתמודדים עם ההשפעות המתמשכות מפגיעות בעבר ובמקביל לניהול תסמיני PTSD וזה יוצר נטל כפול שיכול לפגוע באופן משמעותי ביכולתם לעבוד, לקיים קשרים בריאים ואיכות חיים כוללת.
פעולה ותמיכה מוקדמת חיוניים למניעת השלכות ארוכות טווח ולשיפור התוצאות עבור קצינים אלה. לדוגמה, כוחות המשטרה יכולים לחקות הנחיות זעזוע מוח בספורט על ידי פיתוח הערכות פגיעות מוחיות טראומטיות וסיימו פרוטוקולי חזרה לתפקיד, אשר מכריעים להפחתת הסיכון לפגיעה נוספת כאשר עדיין סימפטומטי. "
ניק סמית ', חוקר מוביל ומחקר פוסט -דוקטורט, אוניברסיטת אקסטר
הסקר הוא הגדול מסוגו לבחון את הקשר בין שיטור, פגיעות מוח טראומטיות ו- PTSD, וכלל את המשתתפים מרחבי בריטניה. מכיוון שהמחקר היה מבוסס על סקר, הנתונים מדווחים על עצמם-עם זאת, החוקרים נקטו צעדים כדי להבטיח שלא ברור למשיבים כי הם חוקרים קשרים בין פגיעות ראש ל- PTSD. המחקר שכותרתו "התרחשות משותפת של פגיעה מוחית טראומטית והפרעת דחק פוסט-טראומטית במדגם לאומי של שוטרי משטרה בבריטניה: ההשפעה על תוצאות הרווחה והתעסוקה החברתית" מומנה על ידי המועצה לחקר ההנדסה והמדעי הגופנית והיא מתפרסמת בכתב העת The Journal of Head Trauma.
"משהו השתנה במנטליות שלי"
טים אוקנדן הוא סמל משטרתי משרת עדכני שפיתח PTSD בעקבות התנגשות בתנועה בדרכים כשהוא בתפקיד. בנובמבר 2022, טים נהג עם עמית בריצה אור כחולה כאשר נפגעו ממכונית אחרת שעברה רמזורים.
"אחרי שנבדקתי פיזית לאחר האירוע, חזרתי לעבודה למחרת," אמר טים. "ניסיתי להיסדק כמו נורמלי, אבל משהו לא ממש בסדר. משהו השתנה במנטליות שלי. ממש שמתי לב לשינוי בהתנהגותי, ואני כועסת על טיפת הכובע. לא יכולתי לשים את האצבע על מה שלא בסדר. מעולם לא הייתי אדם חרד לפני כן, אבל התחלתי לחרדה."
טים היה אז עובד במשך שלושה חודשים עם לחץ ושחיקה ובאותה תקופה אשתו ילדה את בנם.
"אהבתי לחלוטין את חיי הבית שלי, אבל הייתי גם מדליק אגורה", הוא המשיך. "זה כנראה הגיע לגרוע ביותר כחמישה חודשים אחרי האירוע כשהייתי בחנויות עם אשתי ובני, והיא שאלה אותי מה אני רוצה לארוחת הצהריים. לא יכולתי לעבד את זה, ופשוט איבדתי את זה. כעסתי ממש וצעקתי על אשתי, שמעולם לא עשיתי קודם.
"היא אמרה לי שהחלפתי במהלך החודשים האחרונים ובאותה תקופה עמית משך אותי הצידה ואמר, 'אף אחד לא רוצה לעבוד איתך. אף אחד לא רוצה אפילו לשבת באותו משרד כמוך. אתה צריך לקבל קצת עזרה כי משהו לא בסדר'."
טים ביקש עזרה בערוצי עבודה רשמיים וניתוחי רופא המשפחה שלו, אך נאמר לו שהתמיכה יכולה לארוך חודשים ואף יותר זמן. לאחר מכן הוא הושיט את ידו למשטרת הצדקה העצמאית בטיפול בבריטניה.
טים אמר: "בשבוע שלאחר מכן דיברתי עם מישהו בטלפון ובסוף השבוע היה לי הערכת קלינאי. שבועיים אחר כך התחלתי לטיפול ב- PTSD. זה עשה הבדל מאסיבי, סוג של איפוס עצמי, ואני חוזר לנורמליות יחסית. אבל אני עדיין יכול לכעוס בקלות, שמעולם לא השתמשתי בו.
טים אומר ממה שהוא חווה כקצין משטרה, הממצאים מהמחקר אינם מפתיעים אותו: "מבחינתי, המחקר הזה איחור זמן רב מכיוון שלדעתי יש מספרים עצומים במשטרה עם PTSD לא מאובחן. אני חובב רוגבי גדול ואני רוצה לראות איזשהו פרוטוקול שמוצב בדומה להערכת פגיעות הראש בספורט. משהו שאינו סובייקטיבי אבל טופטיבי אבל טופטיבי אבל משהו לא סובייקטיבי אבל משהו לא סובייקטיבי אבל משהו לא סובייקטיבי בו סובייקטיבי.
מעבר או נכשל ומזהה אם מישהו נמצא בסיכון PTSD. ואז חשוב לא פחות מה הטיפול במקום לאחר שזוהה.
"שני הדברים האלה צריכים ללכת יד ביד – הפרוטוקול ואז הטיפול. אנשים לא יכולים לחכות שישה חודשים. אם אתה נכשל במבחן ביום שני, אז ביום שלישי אתה מקבל עזרה."
