פרשת וישלח: “הננו – להיות אנשים של שדרה”, על יעקב אבינו, ישראל ותנועת עזרא


הנני ישראל!

בפרשתנו פרשת ‘וישלח’ מסופר פעמיים על שינוי שמו של יעקב אבינו: “ויאמר שַלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב. ויאמר לא יעקב יֵאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם א-להים ועם אנשים ותוכל” (ל”ב, כז-כט). “ויֵרא א-להים אל יעקב עוד בבֹאו מפדן ארם ויברך אֹתו. ויאמר לו א-להים שמך יעקב לא יקָרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל” (ל”ה, ט-י).

מה פשר הכפילות הזו? מה ראה הקב”ה לחזור ולקרוא את שמו של יעקב בשם שכבר נתן לו המלאך, שרו של עשו?

אפשר שלא עשה כן אלא על מנת לחזק את קריאת השם ואת הברכה שנתלוותה לה ולהעניק להן משנה תוקף. השם ‘יעקב’ מסמל את מידתו של יעקב שהיה בתחילת דרכו “איש תם יושב אוהלים”, שכל עסקו בד’ אמות של הלכה, ושקוע בעולם רוחני.

השם יעקב ניתן לו בהיותו אוחז בעקב עשו, וזה מסמל את התלות שלו בעשו שינהג את העולם מבחינה גשמית, והמלכות תהיה אצלו, כמו כן מסמל השם הזה את היחס שלו לעניני עוה”ז, שהוא מרגיש עצמו מנותק מהם.

לעומת זאת השם ‘ישראל’ בא לבטא את החיבור לעולם הזה, את היכולת לנהל בשררה מתוך תורה, מתוך עמוד שדרה תורני את העולם הזה על כל מורכבותו. היכולת לעמוד מול המציאות ולהיות בעל דעה עצמאית ודרכה לפעול. ולכן מאז שהצליח להילחם במלאך (שבמדרש הוא שרו של עשו) זכה לקבל את השם ישראל, רק כאשר התברר שיעקב אכן הפך להיות ‘ישראל’ ברוחו אז הקב”ה גם קבע אופי זה במציאות הממשית וקרא לו ‘ישראל’.

את נושא חודש הארגון השנה בחרנו להגדיר “הננו – להיות אנשים של שדרה”. חשוב לנו לחנך את עצמנו ואת חניכנו לכך שנגדל להיות אנשים עם אמירה, עם עמוד שדרה. אנשים שרוצים ומסוגלים להביע עמדה עצמאית ולהיות פרו-אקטיביים כדי להגשים אותה. אנשים שהתורה היא נר לדרכם ודרכה הם בוחנים את המציאות.

הכותב הוא רכז ההדרכה באזור דרום של תנועת עזרא- פורסם באתר כיפה