החוקרים אומרים כי הם לא יכולים למצוא שום ראיות משכנעות לכך שמקורבי רופאים מוסיפים ערך בטיפול ראשוני בבריטניה או שמקורבים הרדמה מוסיפים ערך להרדמה, וכמה ראיות העלו כי הם לא עושים זאת.
במאמר מיוחד שפורסם על ידי ה- BMJ כיום, הפרופסורים טרישה גרינהאלג ומרטין מקי אומרים כי אין לקחת את היעדר אירועי בטיחות בקומץ מחקרים קטנים "כראיה לכך שפריסה של מקורבי רופאים ומקורבים הרדמה בטוחים."
מחקר חדש נחוץ בדחיפות "כדי לחקור את דאגות הצוות, לבחון אירועי בטיחות ולהודיע על היקף לאומי של תרגול עבור תפקידי צוות חדשים יחסית ומעורבים במחלוקת", הם מוסיפים.
בבריטניה מוצגים מקורבים לרופאים ומקורבי הרדמה כדי לעבוד לצד רופאים ואחיות. הם בוגרים – בדרך כלל עם תואר בריאות או מדעי חיים – שמשלימים שנתיים של הכשרה נוספת, אך חלה ויכוח רב על היעילות והבטיחות של התפקידים החדשים הללו.
כתוצאה מכך, ממשלת בריטניה הזמינה סקירה עצמאית בהיקף ובטיחותם של תפקידים אלה ב- NHS ובמקומם במתן טיפול לחולים.
כדי ליידע סקירה זו, החוקרים עטפו שלושה מאגרי מחקר אלקטרוניים (PubMed, Cinahl, ספריית Cochrane) עבור כל מחקרים שנערכו על מקורבי רופאים ומקורבים הרדמה בבריאות הבריאות שבוצעה בין 2015 לינואר 2025.
בסך הכל, 52 מאמרים היו זכאים (48 על מקורבי רופאים, 4 על מקורבים להרדמה), מתוכם 29 (כולם מאנגליה) את קריטריוני ההכללה שלהם לאמינות, הכללות ורלוונטיות למדיניות הנוכחית בבריטניה.
הם מצאו כי המספר הכולל של מקורבי רופאים שנבדקו היה קטן מאוד, במיוחד בטיפול ראשוני, ואף מחקרים לא דיווחו על הערכה ישירה של מקורבי הרדמה.
רק מחקר אחד, מבין ארבעה מקורבי רופאים, כלל כל הערכה של רופא על יכולתם הקלינית על ידי התבוננות ישירה, ואף מחקרים לא בדקו אירועי בטיחות.
כמה מחקרים שנערכו בקרב 29 העלו כי מקורבי רופאים יוכלו לתמוך בעבודתם של צוותים מבוססי מחלקה ולעבוד במחלקות חירום כאשר הם נפרסים ומפוקחים כראוי במסגרות קליניות בסיכון נמוך, אך מספר האנשים וההגדרות שנחקרו היה קטן, ולכן יש לשקול ממצאים אלה ראשוניים.
עם זאת, מחקרים דיווחו כי נראה כי מקורבי רופאים נאבקים בטיפול ראשוני מכיוון שהתפקיד היה אוטונומי יותר, תערובת המקרים הייתה מגוונת יותר, ההחלטות לא היו וודאות יותר, התמיכה המוסדית הייתה מוגבלת יותר והסדרי הפיקוח היו מאתגרים יותר.
השקפותיהם של המטופלים של מקורבי רופאים היו ברובם חיוביים או ניטרליים, ואילו הצוות הביע דאגה מפני יכולת מקורבי רופאים ומקורבי הרדמה לניהול חולים בלתי מובחנים, מורכבים קלינית או תלות גבוהה; סריקות הזמנה; או לקבוע. מקורבי רופאים דיווחו על מגוון חוויות ורצו תפקיד ברור בצוות.
בסך הכל, החוקרים לא מצאו שום עדות לכך שמקורבי רופאים מוסיפים ערך בטיפול ראשוני או שמקורבים הרדמה מוסיפים ערך בהרדמה וכמה עדויות העלו כי הם לא עושים זאת.
הם מכירים במגבלות מסוימות, כגון לא לכלול עדויות לתפקידים דומים במדינות אחרות, ומדגישים כי יש לפרש את ממצאיהם בהקשר של בסיס הראיות הבינלאומי הרחב יותר. אך נניח שההתמקדות שלהם במחקר מבוסס בריטניה, חיפוש מפורט וניתוח של המאמרים המשפיעים ביותר וזיהוי פערים במחקר הקיים, מספקים מסקנות איתנות כדי לסייע בהודיע על סקירת מדיניות זו.
"מעט מאוד מחקרים בבריטניה העריכו את יכולתם ובטיחותם הקלינית של מקורבי רופאים או מקורבים להרדמה", הם כותבים. "ממצאים של אי-נחיתות לכאורה במחקרים לא אקראיים עשויים לטשטש הבדלים חשובים ללא הערכה באיכות הטיפול."
במאמר מערכת מקושר, פרופסור קירן וולשה באוניברסיטת מנצ'סטר, שואל איך בסופו של דבר בבלגן הזה, ומה עלינו לעשות בקשר לזה?
הוא מצביע על השקעה מאסיבית במחקר על כוח העבודה בתחום הבריאות, תוכניות עתידיות מעורפלות וברוב לא מצומצמות להרחבת כוח העבודה, והסדרים סטטוטוריים להסדרת מקצועות הבריאות שאינם מתאימים למטרה.
"נראה כי פשרה מבולגנת תימצא כפתור את המפלגה על מקורבי רופאים ומקורבים הרדמה", הוא כותב. אבל אומר "אנחנו צריכים לעשות רפורמות בכוח העבודה מסוג זה הרבה יותר טוב בעתיד-כל כך לבטיחות החולים ולרווחת הצוות."
