מחקר חדש מגלה כי להישאר פעיל במשך קצת יותר משעתיים בשבוע יכול להטיל משמעותית את האיזון לרמות סוכר בדם בריאות, ולהדגיש כיצד פעילות גופנית, משקל ובקרה גליקמית משפיעים באופן קולקטיבי משפיעים על הסיכון לסוכרת.
מחקר: גורמים הקשורים להיפוך של סוכרת טרום סוכרת בקרב חולים מתוכנית סיכון לב וכלי דם במהלך 2019 – 2023. קרדיט תמונה: Neirfy / Shutterstock
עיסוק בפעילות גופנית במשך יותר מ -150 דקות בשבוע יכול להפחית משמעותית את ההתקדמות מראש סוכרת לסוכרת מסוג 2, כפי שדווח במחקר שנערך לאחרונה בכתב העת Journal סוכרת קרדיווסקולרית – דוחות אנדוקרינולוגיהו
רֶקַע
סוכרת מסוג 2 היא מחלה מטבולית כרונית העלולה להגדיל את הסיכון לסיבוכים בריאותיים שונים אחרים, כולל מחלות לב וכלי דם ומחלות כליות כרוניות. רמת הגלוקוז בדם בצום של 126 מ"ג/ד"ל ומעלה, או רמת המוגלובין גליזציה (מדד לשליטה גליקמית) של 6.5% ומעלה, מעיד על סוכרת מסוג 2.
פרדיאבטיות הוא מצב ביניים בו רמות הגלוקוז בדם גבוהות מהרגיל אך נמוכות מהטווח הסוכרת. טווח גלוקוז בדם בצום של 100 עד 125 מ"ג/ד"ל, או טווח המוגלובין גליקני של 5.7% עד 6.4% מעיד על סוכרת טרום. תוצאת בדיקת סובלנות לגלוקוז דרך הפה של 140–199 מ"ג/ד"ל לאחר עומס גלוקוז של 75 גרם, מתאימה גם כקריטריונים לפני סוכרת על פי קריטריוני ADA.
הרגלי אורח חיים לא בריאים, כולל תזונה לא בריאה וחוסר פעילות גופנית, הם גורמי הסיכון העיקריים הניתנים לשינוי הן לסוכרת טרום -סוכרת והן לסוכרת מסוג 2. מספר מחקרים הצביעו על כך שהיישום המתוזמן של התערבויות באורח החיים, כמו תזונה דלת פחמימות ופעילות גופנית קפדנית, יכול להפחית באופן משמעותי את הסיכון להתפתחות סוכרת סוכרת וסוכרת מסוג 2, ולעכב או אפילו להפוך את ההתקדמות מהסוכרת הקדומה לסוכרת מסוג 2.
מספר תוכניות סיכון קרדיווסקולריות רב -תחומיות התחילו במטרה להפחית את הסיכון למחלות לב וכלי דם בקרב חולים טרום -סוכרתיים וסוכרתיים באמצעות התערבויות באורח החיים. באופן דומה, פותחו אסטרטגיות לזיהוי אנשים שנמצאו מראש לסוכרת מסוג 2 להפחתת שכיחות הסוכרת ושיפור הניהול.
ניטור סוכרת טרום סוכרת בתוכניות סיכון לב וכלי דם מובנים הוא אסטרטגיה אחת כזו, העשויה לסייע בזיהוי גורמים הקשורים להתקדמות המחלה או להיפוך.
המחקר הנוכחי
במטרה לקדם את בריאות הציבור באמצעות אסטרטגיות אלה, המחקר הנוכחי נועד לזהות גורמים הקשורים להיפוך של טרום סוכרת לנורמוגליקמיה (רמת גלוקוז בדם רגיל) אצל אנשים בוגרים החיים עם סוכרת טרום -סוכרת.
המחקר כלל בסך הכל 130 מבוגרים טרום -סוכרתיים שהשתתפו בתוכנית סיכון לב וכלי דם במרכז הפניה בקאלי, קולומביה, בין 2019 ל 2023. רישומים רפואיים של המשתתפים נותחו כדי לקבל מידע על מאפיינים סוציו -דמוגרפיים וקליניים. כל המשתתפים קיבלו הערכות רבעוניות ורב -תחומיות כולל רפואה פנימית, תזונה, פסיכולוגיה ופיזיותרפיה. פעילות גופנית נמדדה באמצעות שאלון הפעילות הגופנית הבינלאומית (IPAQ). הנחיות תזונה הותאמו אינדיבידואליות, ויעד לירידה במשקל של 7% היה ממוקד לאנשים עם עודף משקל או השמנת יתר.
ממצאי מפתח
הערכתם של מבוגרים טרום-סוכרתיים העלתה כי היפוך של טרום סוכרת לנורמוגליקמיה התרחש ב 21.5% מהמקרים, טרום סוכרת נמשכה ב 64.6% מהמקרים, והתקדמות לסוכרת מסוג 2 התרחשה ב 13.8% מהמקרים במהלך תקופת המעקב של 366 הימים.
המחקר זיהה גיל, מדד מסת גוף (BMI) והמוגלובין גליזציה כמנבאים עוצמתיים של ההסתברות של סוכרת טרום סוכרת להיפוך נורמוגליקמיה בניתוח הראשוני (דו -משתני). המשתתפים בני 60 ומעלה, אלה עם BMI של מעל 25, ואנשים עם רמת המוגלובין גליזית של מעל 6% היו בעלי 59%, 67% ו -74% נמוכים יותר להשבת רמות הגלוקוז הרגילות שלהם, בהתאמה. עם זאת, במודל הסופי (הרב -משתני), רק BMI והמוגלובין גליקטי נותרו מנבאים מובהקים סטטיסטית להיפוך, בעוד שהגיל לא היה משמעותי לאחר התאמה לגורמים אחרים.
בקרב גורמי סיכון הניתנים לשינוי, פעילות גופנית הראתה השפעה חיובית משמעותית, וההמוגלובין וה- BMI המוחלטים הראו השפעה שלילית על הסבירות להפוך את סוכרת ההפוך לנורמוגליקמיה. ביצוע פעילות גופנית לפחות 150 דקות בשבוע (כפי שאושר על ידי ה- IPAQ) נמצא כמגדיל את ההסתברות פי 4.15 פעמים. לעומת זאת, נמצא כי רמת המוגלובין מוגזמת של מעל 6% ו- BMI של מעל 25 נמצאו כמפחיתה את הסבירות ב- 86% ו 75%, בהתאמה.
בנוסף, המחקר העריך את מדד הגלוקוז/טריגליצרידים כסמן להתנגדות לאינסולין, ומצא כי מדד גבוה יותר היה קשור לסבירות נמוכה יותר להיפוך טרום סוכרת. סמן זה עשוי להיות כלי חסכוני להערכת סיכונים בהגדרות מוגבלות משאבים.
משמעות המחקר
המחקר מדגיש את החשיבות של עיסוק בפעילות גופנית קבועה בהפחתת הסיכון להתקדם של סוכרת טרום סוכרת לסוכרת מסוג 2. על פי ממצאי המחקר, עלייה מוגזמת במשקל הגוף ושליטה גליקמית לקויה הם שני הגורמים העיקריים שיכולים למנוע משמעותית את היפוך הפרדים לסוכרת לנורמוגליקמיה בקרב מבוגרים טרום סוכרת.
המשתתפים במחקר זה עברו מפגשי הערכה תקופתיים שנערכו על ידי מומחים ברפואה פנימית, תזונה, פסיכולוגיה ופיזיותרפיה, וקיבלו השכלה קבוצתית מאנשי מקצוע בתחום הבריאות. ידוע כי אסטרטגיות לא-פרמקולוגיות אלה משפיעות חיובית משמעותית על ניהול המחלות ועל קידום הבריאות. התוכנית כללה הערכות קליניות ומעבדות רבעוניות, כמו גם השכלה מתמשכת על אכילה בריאה, פעילות גופנית וניהול סיכונים לב וכלי דם.
טרום סוכרת הוא מצב בריאותי שניתן למנוע שניתן לנהל באופן יעיל באמצעות יוזמות לא פרמקולוגיות, כולל התערבויות חינוכיות, מעקב רב תחומי, תוכניות לירידה במשקל, המלצות תזונתיות ואימוני פעילות גופנית. ממצאי המחקר הנוכחיים תומכים בתפיסה זו ותורמים לתוכניות לניהול בריאות הציבור.
המוגלובין גליקטי הוא סמן אמין של שליטה גליקמית בשלושת החודשים שקדמו לו, הנחשב למנבא טוב יותר לסיכון קרדיומטבולי בהשוואה לסמנים אחרים של שליטה גליקמית, כמו צום רמות הגלוקוז בדם. המחקר הגדיר היפוך לנורמוגליקמיה על בסיס רמת HBA1C של פחות מ- 5.7% ורמת הגלוקוז בצום של פחות מ- 100 מ"ג/ד"ל, תוך שימוש באלה כקריטריוני התוצאה הראשוניים. בעזרת סמן אמין זה, המחקר הנוכחי מדווח כי שמירה על רמות המוגלובין גליציות בגודל 6% או פחות יכולה להועיל למבוגרים טרום -סוכרתיים מבחינת הגבלת התקדמות המחלה.
בסך הכל, הראיות המדעיות שנמסרו על ידי המחקר הנוגע לגורמים הקשורים להתמדה והתקדמות טרום סוכרת יאפשרו לקובעי המדיניות בפיתוח מדיניות שמטרתה להפחית את נטל המחלה ולקידום בריאות הציבור. עם זאת, כמרכז יחיד, מחקר רטרוספקטיבי עם תקופת מעקב קצרה יחסית, יש לפרש את הממצאים בזהירות לגבי ההכללות שלהם.
יש צורך במחקרים גדולים יותר מבוססי אוכלוסייה, עם משך מעקב ארוך יותר כדי להרחיב עוד יותר ממצאים אלה ולהבין באופן סופי יותר את הקשר הסיבתי של גורמים אלה עם ניהול סוכרת.
