שבץ מוחי מוביל לנזק בלתי הפיך למוח והם אחד הגורמים השכיחים ביותר לתלות או למוות. מכיוון שהתגובות התאיות לאוטם מוחי עדיין אינן מובנות במלואן, חסרים גישות אפשריות לקידום התחדשות של רקמת עצב פגועה במוח. מחקר בראשות MedUni Vienna ופורסם לאחרונה ב-"Nature Communications" סוגר פערים מכריעים בידע שלנו וסולל את הדרך למחקר על אסטרטגיות טיפוליות חדשות וממוקדות.
על מנת לחקור את הפעילות של תאים בודדים במוח לאחר שבץ מוחי, צוות המחקר בראשות הסופר הראשון דניאל בורמן (המחלקה לכירורגית חזה) ומובילי המחקר הנדריק ג'יי אנקרסמיט (המחלקה לכירורגית חזה) ומייקל מילדנר (המחלקה לניתוחי חזה) דרמטולוגיה) השתמשה ברצף RNA חד-תא במודלים של בעלי חיים, שכבר מבוססים בחקר שבץ. באמצעות שיטה זו הצליחו החוקרים לזהות סוגי תאים שונים ואת תגובותיהם בשלב מוקדם לאחר אוטם מוחי. הם התמקדו בשני סוגי תאים ספציפיים (אסטרוציטים ואוליגודנטרוציטים) מקבוצת תאי הגליה, המעורבים בתהליכים בסיסיים רבים במוח.
אינטראקציה תאית באזור האוטם
מדענים כבר יודעים שאסטרוציטים מתחלקים במהירות לאחר שבץ ומצטברים סביב אזור האוטם.
הצלחנו להראות שתאי קדם אוליגודנטרוציטים מתחלקים גם בשלב האוטם החריף ומצטברים בקצה רקמת העצב הפגועה".
דניאל בורמן, מחבר ראשון
בניתוחים מורכבים נוספים גילו המדענים מנגנונים אפשריים בריפוי הפצעים של אזור המוח הפגוע: "מצאנו חפיפות ניכרות בדפוסי פעילות הגנים של שני סוגי התאים, במיוחד באותם גנים שחשובים לבניית מחסום הגליה סביב האוטם. " מסביר בורמן פרט מדהים מהמחקר. בנוסף, התגלה שתאי חיסון מסוימים (מיקרוגליות ומקרופאגים), שנמצאים גם הם בסביבת האוטם, משחררים מולקולת איתות (אוסטאופונטין). מולקולה זו יכולה למלא תפקיד מכריע בהפניית תאי הגליה אל קצה האוטם, שם הם נחוצים, בין היתר, כדי ליצור מחסום בין הרקמה הפגועה והבריאה. "התיאור שלנו של האינטראקציה בין תאי חיסון ותאי גלייה באזור האוטם תורם במידה ניכרת להבנה טובה יותר של תהליכי ההתחדשות של רקמת העצבים במוח לאחר שבץ מוחי", אומר דניאל בורמן, ומסכם את משמעות התוצאות.
אחרי מחלות לב וכלי דם וסרטן, שבץ מוחי הוא גורם המוות השלישי בשכיחותו באוסטריה והגורם השכיח ביותר לנכות קבועה ולצורך בטיפול ארוך טווח. שבץ איסכמי נגרם על ידי חסימה של כלי דם במוח. ההפסקה הנובעת באספקת החמצן והחומרים התזונתיים מובילה לאוטם מוחי בו רקמת העצבים ניזוקה באופן בלתי הפיך. גישות הטיפול עד כה מתמקדות בשיקום זרימת הדם, דבר שצריך לקרות תוך 24 שעות ומתאפשר רק לחלק מהנפגעים. מכיוון שהתהליכים התאיים בעקבות אוטם מוחי עדיין אינם מובנים במלואם, עדיין חסרות גישות טיפול לקידום התחדשות רקמת העצבים לאחר שבץ מוחי. "התובנות שהושגו במחקר הבינלאומי והבינתחומי שלנו הן משאב מבטיח לפיתוח אסטרטגיות טיפוליות ממוקדות חדשות", אומר דניאל בורמן במטרה לחקור מדעי נוסף.
