רמות טסטוסטרון גבוהות בגברים מבוגרים הקשורות לסיכון גבוה יותר לפרפור פרוזדורים

במחקר שפורסם לאחרונה ב-eClinicalMedicine, חוקרים חקרו האם רמות גבוהות יותר של טסטוסטרון אנדוגני מגדילות את הסיכון לפרפור פרוזדורים (AF) בקרב גברים מבוגרים בריאים.

לימוד: טסטוסטרון והסיכון לפרפור פרוזדורים בגברים מבוגרים: ניתוח נוסף של מחקר ASPREE. קרדיט תמונה: Orawan Pattarawimonchai/Shutterstock.com

רקע כללי

רמות הטסטוסטרון אצל גברים מבוגרים יורדות עקב תפקוד תאי ליידיג האשכים, המחמיר על ידי מצבים רפואיים כמו השמנת יתר. גברים עם מחסור באנדרוגן הנגרם על ידי הפרעות בלוטת יותרת המוח, ההיפותלמוס או האשכים מקבלים לעתים קרובות מרשם לטיפול תחליפי בטסטוסטרון.

עם זאת, דאגות לגבי בטיחות הטיפול בטסטוסטרון הובילו לעלייה במרשמים לטסטוסטרון, בעיקר לגברים מבוגרים שאין להם מחלות אורגניות.

הניסוי להחלפת טסטוסטרון להערכת אירועים ארוכי טווח של כלי דם ותגובת יעילות בגברים היפוגונאדליים (TRAVERSE) לא דיווח על הבדלים באירוע קרדיווסקולרי חמור (MACE) או בתמותה; עם זאת, לגברים שטופלו בטסטוסטרון היו יותר אפיזודות AF.

ההשפעה של רמות טסטוסטרון בסרום על הסיכון ל-AF אינה ברורה, שכן מחקר קודם העלה תוצאות סותרות.

לגבי המחקר

המחקר הנוכחי בדק את הקשר בין טסטוסטרון בסרום לבין שכיחות פרפור פרוזדורים.

המחקר כלל 4,570 משתתפים גברים מהניסוי ASPirin in Reducing Events in the Elderly (ASPREE). המשתתפים היו בני 70 ומעלה ולא סבלו ממחלות רפואיות קיימות כמו לב וכלי דם, ערמונית, דמנציה, בלוטת התריס או הפרעות שעלולות להיות קטלניות.

החוקרים לא כללו אנשים שקיבלו מרשם לתרופות המפריעות לתפקודי ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח (HPA) וגברים עם גידולים ממאירים בבלוטת התריס או תרופות הקשורות לבלוטת התריס כדי לחסל גורמים מבלבלים כמו מנת יתר של תירוקסין והיפר-תירואידיזם הקשורים לרמות גבוהות של טסטוסטרון.
החוקרים השיגו נתונים מעבדתיים ואנתרופומטריים בתחילת הדרך, והמשתתפים מילאו שאלונים על מחלות נלוות, היסטוריה רפואית וחברתית, אורח החיים והתפקוד הפיזי שלהם.

מעקבים אישיים שנתיים ושיחות טלפון חצי שנה אפשרו הערכה ואיסוף נתונים. החוקרים אספו דגימות דם ושתן מהאנשים.

הצוות השתמש בבדיקות חיסוניות כימילומינסנציה כדי להעריך רמות טסטוסטרון בסרום והורמון מגרה בלוטת התריס (TSH).

הם גילו את AF כאירוע במקרה של אבחנה חדשה שהוזכרה בסקירות שנתיים ובדיווחים עצמיים, ובתדירות נמוכה יותר במקרה של דופק לא תקין או דיווח עצמי המתועד עם מרשמים של תרופות נוגדות קרישה או אנטי קצב.

החוקרים השתמשו ברגרסיות של סיכון פרופורציונלי של קוקס כדי לדגמן סיכון AF, תוך התאמה לגיל, מדד מסת הגוף (BMI), מצב עישון, צריכת אלכוהול, סוכרת, יתר לחץ דם, דיסליפידמיה, הקצאת אספירין ורמות הורמון בלוטת התריס.

הם ביצעו ניתוחי רגישות, חיסלו אנשים עם רמות TSH מתחת ל-0.30 mU/ml והגבילו את הניתוח לאנשים עם רמות טסטוסטרון בסרום בטווח התקין הקליני. החוקרים עקבו אחר המשתתפים עד יוני 2017 ובחנו את הנתונים בין יוני לספטמבר 2023.

תוצאות ודיון

הגיל החציוני של המשתתפים, זמן המעקב, הטסטוסטרון הכולל בסרום ו-BMI היו 74 שנים, 4.40 שנים, 15.80 ננומול/ליטר ו-27.60 ק"ג/מ"ר, בהתאמה. מבין המשתתפים, 12% היו חולי סוכרת ו-76% היו בעלי יתר לחץ דם. בסך הכל, 286 גברים סבלו מפרפור פרוזדורים (15 לכל 1,000 שנות משתתפים).

גברים עם פרפור פרוזדורים חדש הראו סבירות גבוהה יותר להיות מעשני סיגריות מבוגרים, בהווה או לשעבר עם BMI מוגבר בתחילת המחקר.
גברים עם AF חדש היו רמות טסטוסטרון גבוהות יותר בהשוואה לאלה ללא (17 לעומת 15.7 ננומול/ליטר). החוקרים מצאו קשרים לא ליניאריים בין רמות הטסטוסטרון הבסיסיות לשכיחות AF, עם עלייה משמעותית ברמות הטסטוסטרון הכוללות גבוהות יותר בסרום.

המחקר מצא שכל עלייה של 1.0 ננומול/ליטר בטסטוסטרון בסרום העלתה את השכיחות של פרפור פרוזדורים ב-18%.

לגברים עם טסטוסטרון בסרום בחמישון הרביעי והחמישי (Q) הייתה שכיחות גבוהה יותר של פרפור פרוזדורים (Q4:Q3 quintiles, hazard ratio 1.9; ו-Q5:Q3 quintiles, hazard ratio 2.0).

ממצאים דומים נצפו לאחר אי הכללה של גברים עם אי ספיקת לב או MACE ואלה עם ריכוזי TSH מתחת ל-0.30 mU/L, מה שהגביל את המחקר לאנשים עם טסטוסטרון בסרום בטווחים הנורמליים.

טלומרים קצרים יותר ורמות טסטוסטרון גבוהות יותר בסרום מגבירים את הסיכון ל-AF בקרב גברים בינוניים עד קשישים. המרה גבוהה יותר של טסטוסטרון לאסטרדיול מגבירה את ביטוי ארומטאז ברקמות שומן אפיקרדיול, מה שגורם להפרעות קצב.

מחקרים חוץ-גופיים מצביעים על כך שמתן טסטוסטרון עשוי להגביר קולטנים β1-אדרנרגיים ופוטנציאל פעולה ספונטני בתוך ורידי הריאה, מה שעלול להוביל ל-AF. הורמונים הקשורים למין עלולים להשפיע על רקמות קרדיווסקולריות על ידי שינוי פעילות תעלות היונים.

ממצאי המחקר גילו כי ריכוזי טסטוסטרון גבוהים יותר אצל גברים מבוגרים בריאים מגבירים את הסיכון ל-AF. לגברים בשני החמישונים העליונים היה סיכוי גבוה פי שניים לפתח AF מאשר לגברים ברבעון האמצעי.

הממצאים תומכים במחקר TRAVERSE, המצביעים על פרפור פרוזדורים כתוצאה לא מכוונת של טסטוסטרון בסרום בריכוזים נורמליים גבוהים, ורופאים חייבים להעריך את הסיכון ל-AF בעת הערכת יחס הסיכון-תועלת של טיפול בטסטוסטרון.

מחקר עתידי צריך לשקול עיצובים של מחקרים לא תצפיתיים כדי לקבוע סיבתיות ותנודות צירקדיות ברמות הטסטוסטרון.