חוקרים המשתמשים בניטור גלוקוז רציף חושפים כיצד הרגלי השינה ואורך השינה משפיעים ישירות על יציבות הסוכר בדם, ומדגישים שינה ככלי רב עוצמה בניהול סיכון סוכרת ובריאות מטבולית.
מחקר: מסלולי מסלול משך שינה, תזמון הופעת שינה, וניטור גלוקוז רציף אצל מבוגרים. קרדיט תמונה: טטיאנה שפלבה / Shutterstock
במאמר שפורסם לאחרונה ב- רשת JAMA פתוחההחוקרים בדקו את הקשר בין דפוסי שינה ארוכי טווח לבין רמות הגלוקוז בדם. הם נועדו להבין אם תזמוני שינה מאוחרים או משך שינה לא מספקים משפיעים לרעה על ויסות הגלוקוז, תהליך קריטי למניעת סוכרת ומחלות מטבוליות אחרות.
הממצאים שלהם מצביעים על כך שהופעת שינה מאוחרת ושינה לא מספקת קשורים לשליטה גליקמית ירודה יותר, הן בנפרד והן ביחד. זה מדגיש את התפקיד של הרגלי שינה בריאים בהפחתת הסיכון לסוכרת ושיפור הבריאות המטבולית.
רֶקַע
שינה חיונית לבריאות ורווחה; שינה לקויה, בין אם בגלל שינה מאוחר מדי או לא ישנה מספיק שינה, קשורה למספר בעיות בריאות, כולל עלייה במשקל, חסינות מוחלשת ודלקת.
שינה לקויה יכולה גם להשפיע לרעה על בקרת הסוכר בדם. בעוד שמחקרים קודמים קישרו שינה לצום רמות הסוכר בדם, השפעותיו על תנודות יומיות בסוכר בדם, ולכן, ניהול הסוכרת לא נבדק ביסודיות.
התקדמות בטכנולוגיית ניטור גלוקוז רציפה (CGM) מאפשרת לחוקרים לעקוב אחר שינויים בסוכר בדם לאורך זמן, מה שמאפשר לחקור את ההשפעה לטווח הארוך של דפוסי שינה על דינמיקת הסוכר בדם.
על המחקר
צוות המחקר בדק עד כמה משך הזמן לטווח הארוך של תזמון שינה ותזמון שינה משפיע על בקרת הסוכר בדם אצל מבוגרים בגיל העמידה ובמבוגרים בגואנגג'ואו, סין. הם גם בדקו האם הופעת שינה מאוחרת ומשך שינה לקוי יחד תורמים לחמירת ויסות הסוכר בדם, מה שהשערת כי אנשים עם שעות מיטה מאוחרות ושינה קצרה יותר יראו את השליטה הגליקמית הגרועה ביותר.
המשתתפים היו בני 46 עד 83 וחיו בגואנגג'ואו במשך חמש שנים ומעלה. הם לבשו מכשיר CGM, שאסף קריאות גלוקוז במרווחים של 15 דקות למשך 14 יום. צוות המחקר השתמש בנתונים אלה כדי לחשב מדדי בקרת גלוקוז, כולל תנודות בסוכר בדם (שונות גליקמית), שיעור הזמן בו סוכר הדם של האדם נשאר בטווח הרגיל של 3.9 עד 10 מ"מ/ל '(זמן בטווח) ורמת הגלוקוז היומית הממוצעת.
משך השינה נאסף בשלוש נקודות בין 2013 ל 2023 באמצעות נתונים שדיווחו על עצמם, ואילו זמן ההופעה של זמן השינה נאסף בשתי נקודות בין 2017 ל 2023 וכלל מידע על השינה הטיפוסית של האדם וכמה זמן לקח להם לישון. מתוך 2345 המשתתפים שנרשמו בתחילת המחקר, 1156 נכללו לניתוח משך השינה ו- 1109 לניתוח תזמון השינה.
באמצעות נתונים אלה, החוקרים יישמו דוגמנות מסלול מבוסס קבוצה כדי לחקור קשרים סטטיסטיים בין איכות השינה לוויסות גלוקוז. ראשית, הם סיווגו את המשתתפים לדפוסי שינה שונים, עם ארבע קבוצות המבוססות על משך שינה (מספיק, קלות, לא מסודרות, לא מספקות, לא מספקות ולא מספקות) ושתי קבוצות המבוססות על תזמון שינה (ישנים מוקדמים מתמשכים וישנים מאוחרים מתמשכים). נתונים אלה נותחו באמצעות מודלים של רגרסיה שהתכוונו לגורמים שונים של אורח חיים ודמוגרפי.
ממצאים
הגיל הממוצע של המשתתפים היה 63 שנים, ו -70.6% היו נשים. בתחילת הדרך משך השינה הממוצע היה 6.9 שעות ללילה, שירד ל -6.6 שעות במהלך המעקב הראשון ו 6.4 שעות במהלך המעקב השני. במהלך המעקב הראשון, כמעט 72% דיווחו על שינה לפני חצות.
הקבוצה עם שינה מספקת כללה 11.5% מהמשתתפים וישנה 8-8.4 שעות ללילה. יותר מ- 55% דיווחו על שינה לא מספקת (בין 6.8 ל 7.2 שעות בלילה), ואילו 27.3% ישנו 5.5-6 שעות בלילה, המסווגות כבלתי מספקות. רק 5.7% היו שינה לא מספקת (4.1-4.7 שעות ללילה).
החוקרים הבחינו כי פחות שינה הייתה קשורה באופן משמעותי לשונות גליקמית גבוהה יותר, עם מקדם וריאציה של 1.17% גבוה יותר עבור ישנים לא מספקים וקדינים יותר ו -2.87% גבוה יותר עבור ישנים לא מספקים; סטיית התקן (SD), משרעת הממוצעת של טיולים גליקמיים (MAGE) והממוצע של ההבדלים היומיומיים (MODD) היו גם גדולים יותר. שינה לא מספקת מאוד הייתה מתואמת גם עם יציבות גלוקוז נמוכה יותר, עם ירידה של 3.11% בזמן בו נשאר סוכר בדם בטווח הרגיל של 3.9-10 מ"מ/ל"ל.
ישנים מוקדמים היו 79.2% מהאוכלוסייה, ואילו ישנים מאוחרים היו 20.8%. ישנים מאוחרים הראו גם שונות גליקמית גבוהה יותר, עם מקדם וריאציה גבוה יותר של 1.18%, כמו גם SD ו- MODD גבוהים יותר.
לגבי ההשפעה המשולבת של משך השינה ותזמון השינה, אלה עם שינה לא מספקת וגם על הופעת השינה המאוחרת היו השונות הגליקמית הגרועה ביותר, עם מקדם השונות, SD, Mage ו- Modd. ישנים מאוחרים היו גם שונים בעקביות של גלוקוז גרוע יותר מאשר ישנים מוקדמים בכל קטגוריות משך השינה. עם זאת, החוקרים ציינו כי תת -קבוצה עם משך שינה נאותה בשילוב עם הופעת שינה מאוחרת מתמשכת ייצגה רק 1.1% מהמדגם, מה שהגביל את האמינות וההכללה של מסקנות שהושבו מקבוצה זו.
מסקנות
במחקר זה, החוקרים הקימו קשרים ברורים בין הרגלי שינה לקויים ותנודות מוגברות ברמות הסוכר בדם בשיטות מעקב לטווח הארוך. שיטותיהם שללו סיבתיות והטיות הפוכות כתוצאה מעיצובים חתכים או מדידות יחיד. עם זאת, נתוני השינה המדווחים על עצמם עשויים להביא לאי דיוקים, וההשפעות של הפרעות שינה לא נשקלו במלואן. בנוסף, המחקר היה מוגבל למבוגרים סינים בגיל העמידה והבוגרים יותר, מה שמגביל את ההכללה של ממצאים אלה לקבוצות גיל או אתניות אחרות.
הבטחת שינה מספקת ושמירה על שינה מוקדמת יכולה לעזור לייצב את רמות הסוכר בדם ולהפחית את הסיכונים הבריאותיים. ממצאים אלה מדגישים את השינה כגורם מפתח בניהול הגלוקוז ובריאות המטבולית הכוללת.
