עמידה בהמלצות לפעילות גופנית יכולה להביא יתרונות כלכליים משמעותיים. הטבות אלה יכולות ללבוש צורה הן של הכנסת שכר לפרט והן עלויות מופחתות של שירותי הבריאות לחברה.
מחקר דוקטורט באוניברסיטת אולו מצא שעמידה בהמלצות הפעילות הגופנית של ארגון הבריאות העולמי (WHO) ניבאה רווחים עתידיים גבוהים יותר בהשוואה לפעילות גופנית פחותה. לפי ארגון הבריאות העולמי, אנשים צריכים לעשות 150-300 דקות של פעילות גופנית מאומצת או 75-150 דקות בשבוע.
ליק. מד., M.Sc. עבודת הדוקטורט של חנה ג'ונטילה מראה שגברים בעלי משקל תקין שהתעמלו על פי ההמלצות בגיל 31 ו-46 השתמשו בפחות שירותי בריאות ראשוניים ובריאות תעסוקתית מאלה שלא עמדו בהמלצות הפעילות הגופנית באף גיל. לכן, עלויות שירותי הבריאות לחברה היו נמוכות יותר.
עלויות טיפול רפואי ראשוני כללו את עלויות הביקורים אצל אחיות, פיזיותרפיסטים, רופאים, פסיכולוגים, מרפאות לבריאות הנפש ושימוש בסמים במגזר הציבורי, עלויות ביקורים אצל אחיות, פיזיותרפיסטים, רופאים ופסיכולוגים בבריאות תעסוקתית. , עלויות רופאים ופיזיותרפיסטים במגזר הפרטי ועלויות ביקורי בית של רופאים.
המחקר מצא שלהכנסה אין קשר לעמידה בהמלצות הפעילות הגופנית. גם רמת השכלה, מצב בריאות ואורח חיים נחשבו כמשתנים והקשר בין פעילות גופנית לרווחים מאוחרים יותר ועלויות טיפול רפואי ראשוני היה עדיין חזק.
יש מעט מחקר מדעי על החשיבות הכלכלית של פעילות גופנית. התוצאות שלנו מצביעות על כך שקידום פעילות גופנית יכול להביא יתרונות כלכליים משמעותיים הן לאנשים והן לחברה. מנקודת מבט של כלכלת בריאות, ניתן לראות בהשקעה בפעילות גופנית השקעה שמביאה לא רק לשיפור הבריאות אלא גם לשיפור הפריון והפחתת עלויות הבריאות".
חנה ג'ונטילה, ליק. מד., M.Sc. (כלכלי.)
למרות המאמצים הבינלאומיים והלאומיים לקידום פעילות גופנית, חלק גדול מהאוכלוסייה אינו עושה מספיק פעילות גופנית לבריאותם. "יש לתמוך באופן פרטני באנשים עם פעילות גופנית נמוכה כדי להגביר בבטחה את הפעילות הגופנית שלהם בהתאם להמלצות, יש לפתח התערבויות ברמת האוכלוסייה לקידום פעילות גופנית ולהפנות משאבים גם לטיפול רפואי מונע", אומרת חנה ג'ונטילה.
הנתונים למחקר כללו אנשים שנולדו בצפון פינלנד ב-1966, מהם נאסף מידע על אורח חיים ובריאות באמצעות סקרים ומדידות מקיפות. קבוצת הלידה מספקת משאב ייחודי לחקר ההשפעה הכלכלית של ניידות ברמת האוכלוסייה על ידי ניצול נתונים ברמת הפרט על השימוש והעלויות של שירותי בריאות ורישום נתוני הכנסה.
הרווחים בגיל 50 התקבלו ממרשם. כמות הפעילות הגופנית הוערכה על ידי שאלון לבני 31 ו-46 ומדד המבוסס על מד תאוצה לבני 46. רמות הפעילות הגופנית בשעות הפנאי שהתקבלו מהשאלון הושוו להמלצות הפעילות הגופנית של ארגון הבריאות העולמי (WHO).
הבדל מרכזי ממחקרים קודמים על עלויות היה שהנתונים כללו את כל הביקורים בשירותי הבריאות, כולל אלה מסיבות של מוגבלות פיזית, שבדרך כלל לא נכללו במחקרים דומים בעבר.