במחקר שפורסם לאחרונה ב-BMC Medicine, חוקרים העריכו תמותה הקשורה למחלת נגיף הקורונה 2019 (COVID-19) בקרב נשים בגיל המעבר שנקבעו לטיפולים הורמונליים המכילים אסטרוגן (MHT).
לימוד: טיפול מווסת אסטרוגן בקרב נשים באמצע החיים ותחלואה ותמותה מ-COVID-19: מחקר עוקבה תואם כלל-ארצי בשוודיה. קרדיט תמונה: Andrey_Popov/Shutterstock.com
רקע כללי
מגיפת הקורונה של תסמונת נשימתית חריפה חריפה מחלה 2 (SARS-CoV-2) הראתה אי-שוויון ביולוגי בתוצאות הקליניות, כאשר לגברים יש סיכוי גבוה יותר לתמותה, לאשפוז או לאשפוז ביחידה לטיפול נמרץ (ICU) מאשר לנשים.
הסיבות לשינויים אלו אינן ידועות, אם כי השערות מרמזות כי להורמוני מין, כגון אסטרוגנים, יש תפקיד בתגובות אימונולוגיות נשיות.
למרות זאת, מעט מחקרים חקרו את המעורבות האפשרית של תרופות המכילות אסטרוגן בתמותה מ-COVID-19, ונדרש מידע נוסף על מנת לספק המלצות טיפוליות.
לגבי המחקר
החוקרים הנוכחיים של מחקר עוקבה מותאם המבוסס על רישום לאומי העריכו תמותה הקשורה ל-COVID-19 בקרב נשים בגיל המעבר בנוגע ל-MHT.
המחקר נערך בשבדיה מה-1 בינואר עד ה-31 בדצמבר 2020 וכלל נשים בנות יותר מ-53 שנים. הם רכשו נתונים על ידי קישור בין רישום סוציו-אקונומי לאומי ובריאות באמצעות מספרי זיהוי אישיים (PIN) של המשתתפים.
המרשם כלל את מרשם החולים הלאומי (NPR), מרשם התרופות המרשם (PDR), מרשם סיבת המוות (CDR), מרשם האוכלוסין הכולל (TPR), מאגר השילוב האורך לביטוח בריאות ומחקרי שוק העבודה (LISA ), ומערכת הניטור Sminet.
חשיפת המחקר כללה מרשמים לתרופות מווסתות אסטרוגן כגון אסטרוגן מקומי, אסטרוגן סיסטמי כולל או לא כולל פרוגסטוגן, פרוגסטוגן בלבד או טיבולון, כשהאספקה מתחילה ב-1 בינואר 2020, ועשויה להמשיך מאוחר יותר.
הצוות השתמש בקודים טיפוליים אנטומיים (ATC) כדי לאסוף נתונים על טיפולים מווסת אסטרוגן. הם אפיינו את השימוש ב-MHT כמרשמים מלאים לטיפולים משנים הורמונים שמשך הזמן הצפוי שלהם עלה בקנה אחד עם תאריך ההתחלה של המחקר (1 בינואר 2020).
תוצאת המחקר העיקרית הייתה מוות מ-COVID-19, בעוד שהתוצאות המשניות כללו ביקורים במרפאות חוץ, אשפוזים באשפוז ותגובת שרשרת הפוכה של תעתיק פולימראז (RT-PCR) שאושר על ידי COVID-19.
החוקרים השוו את משתמשי MHT ללא-משתמשים תואמים. הם עקבו אחר הנבדקים עד שהשלימו את המחקר, היגרו או מתו, מה שהתרחש קודם.
החוקרים ביצעו מודלים של רגרסיה רב-משתנים של Cox כדי לחשב את יחסי הסיכון המתואמים (aHRs), כולל משתנים משותפים כגון גיל, השכלה, הכנסה, מצב אזרחי, מחלות נלוות, שימוש באלכוהול והשמנת יתר.
הם ערכו ניתוחי רגישות כדי להעריך את השפעת הגיל והטיפול המתמשך על תוצאות זיהום ב-SARS-CoV-2 והשפעת הטיפול הנוכחי על תמותה מכל סיבה שהיא על ידי אי הכללת נשים חשופות שהפסיקו את הטיפול או הגיעו לסיום האספקה לפני סיום המחקר.
הם לא כללו אנשים שאובחנו עם דיספוריה מגדרית באמצעות קודי הסיווג הבינלאומי של מחלות, גרסה עשירית, מהדורה שוודית (ICD-10-SE) במהלך תקופת המחקר.
תוצאות
המחקר כלל 9,981 נשים שהשתמשו בכמויות שונות של אסטרוגן, כמו אסטרוגנים מקומיים, אסטרוגנים מערכתיים עם פרוגסטוגנים, אסטרוגנים ללא פרוגסטוגנים, פרוגסטוגנים בלבד וטיבולון בלבד.
אחוז גבוה יותר של נשים עם חשיפה מערכתית לאסטרוגנים ולפרוגסטוגן היו בעלי השכלה של מעל 13 שנים. אבחנות השמנת יתר התרחשו בפחות נשים שקיבלו רק טיפול סיסטמי באסטרוגן או בטיבולון.
במהלך תקופת המעקב, הצוות רשם 114 מקרי מוות מ-COVID-19 בקרב נשים שלא נחשפו ו-50 מקרים בקרב אלו שקיבלו טיפול מקומי באסטרוגן (שיעור שכיחות של 5.3 מקרים מכל 1,000 שנים בודדות), מה שהביא ל-AHR משמעותי של 2.0 עבור SARS- תמותה הקשורה לזיהום ב-CoV-2.
לנשים שקיבלו טיפול סיסטמי באסטרוגן ללא פרוגסטוגנים סיכון לתמותה הקשור ל-COVID-19 היה גבוה משמעותית מאלה שלא נחשפו (aHR, 6.4).
נשים שהשתמשו רק באסטרוגנים מקומיים היו בסבירות גבוהה יותר לביקורי אשפוז ואשפוזים (aHR, 1.2), כמו גם תמותה הקשורה ל-COVID-19 (aHR, 2.0).
אסטרוגנים מערכתיים בלבד היו קשורים לעלייה במקרי מוות הקשורים ל-COVID-19 בקרב נשים מבוגרות (aHR, 4.7), אך הקשר הפך ללא מובהק, מה שגורם להפסקת האסטרוגן. שימוש מערכתי באסטרוגן ופרוגסטוגן (aHR, 1.1) או טיבולון בלבד (aHR, 1.2) הגביר את ההסתברות ל-COVID-19.
ה-AHR לתמותה מ-COVID-19 היה גבוה במידה ניכרת עבור נשים בנות יותר מ-63 שנים שקיבלו אסטרוגנים מקומיים בלבד, עם הסיכון הגבוה ביותר עבור אלו בגילאי 63 עד 72 שנים (4.2). נשים מבוגרות שקיבלו טיפול אסטרוגן מערכתי אך ללא פרוגסטוגנים היו גם בסיכון גבוה יותר לתמותה הקשורה ל-COVID-19 (aHR, 4.7).
המתאם החיובי עם תמותה הקשורה בזיהום SARS-CoV-2 איבד מובהקות סטטיסטית לטיפול באסטרוגן מערכתי, אך נותר מובהק סטטיסטית לטיפול באסטרוגן מקומי בלבד (aHR, 1.7). הקשרים בין תחלואה ב-COVID-19 למוות היו מובהקים סטטיסטית, במיוחד במהלך הגל הראשוני.
סיכום
ממצאי המחקר הראו כי MHT לא הוריד משמעותית את התמותה הקשורה ל-COVID-19 בהשוואה לרמות טרום גיל המעבר. במקום זאת, לנשים הנוטלות אסטרוגנים מקומיים היה סיכון גבוה יותר למוות, ביקורי אשפוז ו-COVID-19, במיוחד נשים מבוגרות ואלו שהפסיקו להשתמש בתרופות.
הגדרת החשיפה כטיפול מתמשך באסטרוגן סיסטמי ולא כטיפול אי פעם, הקשר בין טיפול סיסטמי באסטרוגן ותמותה מ-COVID-19 הפך לבלתי משמעותי.
