Search
מערכת חישה חדשנית לרכב עוזרת לזהות ירידה קוגניטיבית אצל נהגים מבוגרים

קשרים של גברים מבוגרים לעתים קרובות קמלים כשהם לבדם

בגיל 66, הרופא מדרום קרוליינה, פול רוסו, החליט לפרוש לאחר שטיפל במשך עשרות שנים לסבלם של אנשים חולים קשים או גוססים. זה היה מעבר קשה ועתיר רגש.

"לא ידעתי מה אני הולך לעשות, לאן אני הולך", הוא אמר לי, ותיאר תקופת משבר שהחלה ב-2017.

בחיפוש אחר מקום מקום, רוסו עבר להרים של צפון קרולינה, תחילתה של תקופה ממושכת של נדודים. עד מהרה עטפה אותו תחושת ריקנות. לא היו לו חברים או תחביבים – עבודתו כרופא הייתה צורכת הכל. עמיתים לשעבר לא יצרו קשר, והוא גם לא הושיט יד.

אשתו נפטרה לאחר מחלה כואבת עשור קודם לכן. רוסו היה מנוכר מבת בוגרת אחת ורק במגע מזדמן עם אחרת. הבידוד שלו גבר כששלושת הכלבים שלו, חבריו האמינים ביותר, מתו.

רוסו היה לגמרי לבד – ללא חברים, משפחה או זהות מקצועית – ותחושת אובדן מוצפת עליו.

"הייתי רופא מכובד במקצת עם קורות חיים של 60 עמודים", כתב רוסו, כיום בן 73, בכתב העת של האגודה האמריקאית לגריאטריה במאי. "עכשיו, אני 'אף אחד', זקן נשכח בדימוס שמסריח את הימים."

במובנים מסוימים, גברים מבוגרים שחיים לבד נמצאים בנחיתות בהשוואה לנשים מבוגרות בנסיבות דומות. מחקרים מראים שלגברים יש פחות חברים מאשר לנשים ופחות נוטים להכיר חברים חדשים. לעתים קרובות, הם נרתעים מלבקש עזרה.

"לגברים קשה יותר להיות מחוברים ולהושיט יד", אמר רוברט וולדינגר, פסיכיאטר המנהל את מחקר הרווארד להתפתחות מבוגרים, שהתחקה אחר קשת חייהם של מאות גברים במשך יותר משמונה עשורים. לגברים במחקר שהצליחו הכי גרוע, אמר ולדינגר, "לא היו חברויות ודברים שהם התעניינו בהם – ולא מצאו אותם". הוא ממליץ לגברים להשקיע ב"כושר החברתי" שלהם בנוסף לכושרם הגופני כדי להבטיח שיש להם אינטראקציות חברתיות מספקות.

מעט יותר מ -1 מכל 5 גברים בגילאי 65 עד 74 חיים לבד, על פי נתוני לשכת מפקד האוכלוסין 2022. זה עולה לכמעט 1 מכל 4 עבור אלה 75 ומעלה. כמעט 40% מהגברים הללו גרושים, 31% הם אלמנים ו -21% מעולם לא נשואים.

זהו שינוי משמעותי משנת 2000, כאשר רק 1 מכל 6 גברים מבוגרים חיו מעצמם. חיים ארוכים יותר משתרעים לגברים ועליית שיעורי הגירושין תורמים למגמה. קשה למצוא מידע על הקבוצה הזו – שמתגמדת מול מספר הנשים שחיות לבד – כי היא לא נחקרה לעומק. אבל פסיכולוגים ופסיכיאטרים אומרים שהגברים המבוגרים האלה יכולים להיות פגיעים למדי.

כאשר גברים מתאלמנים, בריאותם ורווחתם נוטים לרדת יותר משל הנשים.

"לגברים מבוגרים יש נטייה להרהר, להיכנס לראש שלנו עם דאגות ופחדים ולהרגיש בודדים ומבודדים יותר", אמר ג'ד דיימונד, 80, מטפל ומחבר הספרים "לשרוד את גיל המעבר" ו"תסמונת הגבר הרגיז". ."

תוסיפו את הדעיכה של המוסדות האזרחיים שבהם גברים נהגו להתכנס – תחשבו על האיילים או השרינרים – והיכולת המופחתת של גברים מבוגרים להשתתף בפעילות ספורטיבית, והתוצאה היא חוסר גירוי ואובדן תחושת השייכות.

דיכאון יכול להיווצר, לתדלק שימוש מוגזם באלכוהול, תאונות, או, במקרים הקיצוניים ביותר, התאבדות. מכל קבוצות הגיל בארצות הברית, גברים מעל גיל 75 הם בעלי שיעור ההתאבדות הגבוה ביותר, ללא ספק.

עבור הטור הזה דיברתי ארוכות עם כמה גברים מבוגרים שחיים לבד. כולם מלבד שניים (שהיו גרושים) היו אלמנות. החוויות שלהם לא מייצגות את כל הגברים שחיים לבד. אבל בכל זאת, הם חושפים.

האדם הראשון שהתקשרתי אליו היה ארט קופ, בן 88 משיקגו, מנהל שיווק ותיק שהכרתי כמה שנים. כשהגעתי בינואר, נודע לי שאשתו של קוף, נורמה, מתה שנה קודם לכן, והותירה אותו מבולבל מצער. קוף, שלא התעניין באכילה והיה מושפע מבדידות בלתי פוסקת, איבד 45 קילו.

"היו לי חיים ארוכים ונפלאים, ויש לי המון משפחה והמון חברים שהם נהדרים", אמר לי קופ. אבל עכשיו, אמר, "שום דבר כבר לא מעניין אותי".

"אני לא שמח לחיות את החיים האלה", אמר.

תשעה ימים לאחר מכן, נודע לי שקוף מת. אחיינו, אלכסנדר קופ, אמר שהוא התעלף ונעלם תוך יום. תעודת הפטירה ציינה "תת תזונה קלורית חלבון בשלב הסופי" כגורם.

המעבר מזוגיות לרווק יכול להיות מבלבל מאוד עבור גברים מבוגרים. לודוביקו בלדוצ'י, בן 80, היה נשוי לאשתו, קלאודיה, במשך 52 שנים לפני שמתה באוקטובר 2023. בלדוצ'י, רופא ידוע המכונה "הפטריארך של האונקולוגיה הגריאטרית", כתב על תגובתו הרגשית ב-Journal of the American Geriatrics החברה, המשווה את מותה של קלאודיה ל"קטיעה".

"אני מוצא את עצמי מדבר איתה כל הזמן, רוב הזמן בראש שלי", אמר לי בלדוצ'י בשיחת טלפון. כששאלתי אותו למי הוא מודה, הוא הודה: "אולי אין לי חברים קרובים".

מחוסר התמצאות וחוסר ארגון מאז קלאודיה מתה, הוא אמר ש"החרדה שלו התפוצצה".

דיברנו בסוף פברואר. כעבור שבועיים עבר בלדוצ'י מטמפה לניו אורלינס, כדי להיות ליד בנו וכלתו ושני בני הנוער שלהם.

"אני מתכנן לעזור כמה שיותר עם הנכדים שלי", אמר. "החיים חייבים להימשך".

ורן אוסטרנדר, נגר בעיירה הקטנה וויליטס, קליפורניה, כ-140 מייל צפונית לסן פרנסיסקו, היה רפלקטיבי כשדיברתי איתו, גם בסוף פברואר. אשתו השנייה, סינדי מורנינגלייט, מתה לפני ארבע שנים לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.

"הנה אני, כמעט בן 80 – לבד," אמר אוסטרנדר. "מי היה מנחש?"

כשאוסטרנדר לא מצייר צבעי מים, מלחין מוזיקה או מנגן בגיטרה, "אני נופל למצב הבודד הזה, ואני בוכה לא מעט", הוא אמר לי. "אני לא מתעלם מהרגשות האלה. אני נותן לעצמי להרגיש אותם. זה כמו טיפול".

אוסטרנדר מתגורר בוויליץ קרוב ל-50 שנה ומשתייך לקבוצת גברים ולקבוצת זוגות שנפגשת כבר 20 שנה. הוא במצב בריאותי טוב להפליא ובצירת קשר הדוק עם שלושת ילדיו הבוגרים, שגרים במרחק נסיעה קל.

"החלק הקשה של החיים לבד חסר את סינדי," הוא אמר לי. "החלק הטוב הוא החופש לעשות מה שאני רוצה. המטרה שלי היא לחיות עוד 20 עד 30 שנה ולהפוך לאמן טוב יותר ולהכיר את הילדים שלי כשיגדלו".

הכומר ג'וני ווקר, בן 76, גר בבניין דירות בעל הכנסה נמוכה בשכונה מתמודדת כלכלית בווסט סייד של שיקגו. פעמיים גרוש, הוא לבדו כבר חמש שנים. גם לו יש קשרים משפחתיים הדוקים. לפחות אחד ממספר ילדיו ונכדיו בודק אותו מדי יום.

ווקר אומר שעבר גיור דתי ששינה את חייו בשנת 1993. מאז, הוא היה תלוי באמונתו ובכנסייתו לתחושת משמעות וקהילה.

"זה לא קשה להיות לבד," אמר ווקר כששאלתי אם הוא בודד. "אני מקבל את המשיח בחיי, והוא אמר שהוא לעולם לא יעזוב אותנו או ינטוש אותנו. כשאני מתעורר בבוקר, זו ברכה חדשה. אני רק מודה לאלוהים שהוא הביא אותי עד הלום".

ולדינגר המליץ ​​לגברים "להתאמץ בכל יום להיות בקשר עם אנשים. מצא את מה שאתה אוהב – גולף, גינון, צפרות, כדור חמוץ, עבודה על קמפיין פוליטי – ותמשיך את זה", אמר. "שים את עצמך במצב שבו אתה הולך לראות את אותם אנשים שוב ושוב. כי זו הדרך הכי טבעית ששיחות נרקמות ומתחילות להתפתח חברויות".

רוסו, הרופא בדימוס מדרום קרוליינה, אמר שהוא לא חושב הרבה על העתיד. לאחר שהרגיש אבוד במשך כמה שנים, הוא עבר ברחבי המדינה לג'קסון, ויומינג, בקיץ 2023. הוא אימץ את הבדידות, ובחר מקום מבודד להפליא לחיות בו – בקתה בגודל 150 רגל מרובע ללא מים זורמים וללא שירותים, מוקף ב-25,000 דונם לא מפותחים של קרקעות בבעלות ציבורית ופרטית.

"כן, אני עדיין בודד, אבל הטבע והיופי כאן שינו אותי לגמרי ומיקדקו אותי במה שבאמת חשוב", הוא אמר לי, ותיאר תחושת גאולה בבדידותו.

רוסו מבין שמותם של הוריו וחבר קרוב מאוד בילדותו הותיר אותו עם תחושת אובדן שאותה הרחיק במשך רוב חייו. כעת, אמר, במקום להכחיש את הפגיעות שלו, הוא מנסה לחיות איתה. "יש רק כל כך הרבה זמן שאתה יכול לדחות את ההתמודדות עם כל הדברים שאתה מנסה לברוח מהם."

אלו לא החיים שהוא חזה, אבל הם חיים שמתאימים לו, אמר רוסו. הוא נשאר עסוק בפעילויות התנדבותיות – ניקוי מיכלים וסיורי ריצה במדגרת הדגים של ג'קסון, משמש כשומר פארק במשרה חלקית, ותחזוקת שבילים ביערות הלאומיים הסמוכים. הפעילויות הללו הביאו אותו לקשר עם אנשים אחרים, בעיקר זרים, רק לסירוגין.

מה יקרה לו כשדרך החיים הזו כבר לא תתאפשר?

"הלוואי והייתה לי תשובה, אבל אני לא," אמר רוסו. "אני לא רואה את הבנות שלי מטפלות בי. מבחינת מישהי אחרת, אני לא חושב שיש מישהו אחר שיעזור לי".

אנו להוטים לשמוע מהקוראים על שאלות שהיית רוצה לקבל עליהן תשובה, בעיות שנתקלת בהן בטיפול שלך ועצות שאתה צריך בהתמודדות עם מערכת הבריאות.

מאמר זה נדפס מחדש מ-khn.org, חדר חדשות ארצי המייצר עיתונאות מעמיקה בנושאי בריאות ומהווה אחת מתוכניות הליבה הפועלות ב-KFF – המקור העצמאי למחקר מדיניות בריאות, סקרים ועיתונאות.

דילוג לתוכן