מחר נקפל את הסכך ואת הסוכה, נחזיר את הקיטל לארון, נאפסן את המחזורים, ניקח נשימה עמוקה ונצלול עמוק וישר קדימה- למה בדיוק אנחנו נכנסים כשאומרים שגרה?

באחד משיעוריו הרב שרלו דיבר על נבואה בישעיה שנקראת “יום קטנות”- דהיינו יום פשוט שלא קורים בו יותר מדי דברים מיוחדים. הנבואה עצמה מדברת על אותו קומץ שחזר לירושלים אחרי הצהרת כורש ועכשיו היה צריך להתמודד עם השגרה הקשה של ארץ חרבה. לא קרו בדור זה מלחמות הירואיות , לא מבצעים, לא חגיגות בכיכר. אנחנו קוראים לימים אלו ימים אפורים.

אז חשוב לזכור, בלי ימי שגרה פשוטים ואפורים אין טעם לימים המיוחדים! כי אם כל יום יקרה נס נתייחס לניסים כאל שגרה. זהו תהליך מאד מסוכן בטח לעם, אבל גם ליחידים. מעבר לכך, ימי השגרה הם הימים המיוחדים בעצם כך שהם מובילים למשהו מיוחד. בזכות העבודה השגרתית, המעייפת, הפשוטה, בסוף אפשר להגיע לתוצאה טובה יותר: בלימודים, בעבודה, ביחסים שלנו עם חברים ומשפחה. אם לא נשקיע כל יום קצת לא נתקדם. אם לא נלמד כל יום משנה אחת לא נגמור מסכת, אם לא נשנן כל יום תרגיל אחד במתמטיקה לא נצליח בבגרות, אם לא נתקשר כל יום לחבר ונדרוש בשלומו לא יהיו לנו חברים טובים, אם לא נחייך לסובבים אותנו לא יחייכו אלינו בחזרה, אם לא נסדר וננקה את הבית והחדר לא יהיה לנו נעים מסביבנו. בקיצור הדברים הפשוטים הם בעצם אלו שמובילים ליום הגדול- גם פרופסור עדה יונת עבדה שלושים שנה במעבדה בעבודה ארוכה ומעייפת אבל בסופה הגיעה לפרס נובל!!!

לכן, כשאתם מגיעים ליום הפשוט של השגרה, ליום החולין הזה – תדעו שבזכותו אתם מתקדמים במשהו, היום הזה הוא עוד צעד למשהו גדול יותר ומיוחד יותר, גם אם ברגע קשה לא רואים את זה! אושרה קורן מקפידה להגיד שאם מסתכלים על תמונה מאד מקרוב רואים רק נקודה או משיכת מכחול אבל לא רואים תמונה גדולה. אז תתייחסו לכל יום כחלק מתמונה מדהימה וגדולה ויפה שאתם יוצרים ואתם חלק ממנה.

אני מאחלת לכולם שימיי השגרה יהיו ימים מוצלחים במיוחד. שניהיה עסוקים מאד ומחייכים מאד, שנדע שהכל קטן עלינו ואנחנו יכולים להספיק ולהצליח. וגם אם יש משימות שהן נראות בלתי אפשריות- לא להתייחס אליהן כך אלא להחליט שעומדים בהן וצריך רק למצוא את הדרך המתאימה והנכונה.

אז ימי חולין שמחים ומוצלחים ושגרה ברוכה!