בשבוע שעבר, הזינוק האחרון של תקריות אנטישמיות בצרפת עלה באש – תרתי משמע. ביום שישי בבוקר החל לגיהוק עשן מחלונות בית הכנסת בעיר רואן שבצפון-מזרח המדינה. כשהשוטרים הגיעו למקום, הם ראו צעיר חמוש בסכין מטפס מאחד החלונות. כשסירב להפיל את הסכין, ובמקום זאת הניף בה באיומים, ירה בו קצין והרג.
לטענת גורמים ממשלתיים, המצית היה אזרח אלג'יראי שדחה בקשה לאחרונה לאשרת שהייה, ונצטווה לעזוב את צרפת. למרות שהמשטרה מבוקשת, החשוד בן ה-24 הצליח לחמוק מהם מספיק זמן כדי לבצע את מה שג'רלד דרמנין, שר הפנים, תיאר כ"כוונות עוינות על אדמתנו". לטובת אלה שנמצאים בתרדמת בעשורים האחרונים, או לפחות מאז אוקטובר האחרון, דרמנין תיאר את אותן כוונות כאנטישמיות "ברור".
למרבה המזל, השריפה, על אף שהציתה חלק מהבימה והפנים, כובתה בטרם הגיעה לספרי התורה, וכן לקירות החיצוניים של בית הכנסת. לא פחות למרבה המזל, התקרית עוררה הן את המעמד הפוליטי והן את הארגונים האזרחיים, והצטרפו למקהלת גינויים. בחברת פרנסיס קאליפה, נשיא המועצה הייצוגית של מוסדות יהודי צרפת, ואלי קורצ'יה, נשיא הקונסיסטוריה היהודית המרכזית של צרפת, דרמנין ביקר בבית הכנסת מאוחר יותר באותו יום, ושיבח את התגובה המהירה של המשטרה והכבאים. עוד באותו ערב, בסדר ציבורי בכיכר הרפובליק בפריז, התעקשה ראש העיר, אן הידלגו, שגיוון וסובלנות דתיים הם חלק מה-DNA של העיר.
למרבה הצער, אחיזת ההיסטוריה של הידלגו אינה מרגיעה יותר מנסיונות הרטוריקה שלה. גם חוסר סובלנות דתית היא כבר מזמן חלק מההיסטוריה של צרפת. הסיין שעובר בעיר הידלגו הפך לאדום מדם פרוטסטנטי במהלך הטבח בסנט ברתולומיאו בסוף ה-16ה' מֵאָה; ביטול צו נאנט – המסמך שביקש ולא הצליח לכפות סובלנות בין כתות נוצריות לוחמות – ב-17ה' המאה, הפך את הפרוטסטנטים לאויבי המדינה; וב-18ה' המאה, וולטייר פנה לכתוב את שלו מסה על סובלנות בעקבות העינויים וההוצאה להורג של הפרוטסטנטי ז'אן קאלאס על ידי מנהיגים קתולים בטולוז. החיבור שלו לא הוכיח את עצמו כמוצלח יותר מאשר הסכם נאנט.
כמובן, ההיסטוריה של יהדות צרפת מזכירה לנו שחוסר סובלנות דתי הוא לא רק פנים-מורא בצרפת. כפי שהעיר סמואל לז'ו, נשיא איגוד הסטודנטים היהודים של צרפת (UEJF), "הדמות של בית כנסת שרוף שייכת לספרי היסטוריה". היסטוריה, ודימויים של שריפה, נמצאים עמוק ברואן. עבור רוב האמריקאים, אולי, זה נמשך לא יותר ממלחמת העולם השנייה. במהלך מה שמכונה "לה סמיין רוז'" או "השבוע האדום", חלקים גדולים ממרכז העיר מימי הביניים יישרו על ידי מפציצים של בעלות הברית לקראת הנחיתות ביוני. לא ברור אם צבע האדום מתייחס לשריפות ששטפו את הבניין המקושט או לדמם של אלפי אזרחים שנהרגו מפצצות בריטיות ואמריקאיות.
עם זאת, מה שברור הוא שהתמונות של מבנים שרופים ומוות המוני ברואן נמשכים לא רק כמה עשורים אחורה, אלא כמה מאות שנים. בשנת 1096, רואן הייתה אחד מנקודות השיגור של מסע הצלב הראשון. למסע הצלב הרשמי, לעומת זאת, קדם מה שנקרא מסע הצלב העמים, שנעשה על ידי איש דת כריזמטי המכונה פיטר הנזיר.
התברר שעשרות אלפי האיכרים, והאבירים המזדמנים, הממלאים את השורות, לא היו ממושמעים נורא כחיילים ולא מפלים כשמדובר בכופרים וכופרים. פשוטי העם שהשתתפו כצלבנים היו להוטים לפטור את אירופה מיהודים כמו לפטור את ארץ הקודש מהמוסלמים. בין הראשונים שגילו זאת הייתה הקהילה היהודית ברואן, שנוכחותה בנורמנדי הייתה עוד מימי העת הרומית.
לדברי הכרוניקאי הבנדיקטיני גיברט מנוגנט, הצלבנים שהתאספו ברואן הבינו ש"אחרי שחצו מרחקים גדולים (בעיקר מאנגליה) כדי לתקוף את אויבי האל במזרח, אנו מוצאים את האויבים הגרועים ביותר של אלוהים, היהודים, נמצאים ממש מתחתיו. האף שלנו." בקצרה, אספו הצלבנים את הקהילה היהודית בבית הכנסת ואיימו להרוג את מי שיסרבו להתנצר. מבלי לעשות כל הבחנה בין גיל ומין, הם טבחו במי שסירבו, הרסו את בית הכנסת וצעדו מערבה כדי להצטרף לחבריהם בחבל הריין. לאחר שהם ביצעו עוד כמה מעשי טבח יהודים, הידוע לשמצה ביותר בוורמס, הם המשיכו לחצות את הבוספורוס, לשם נותבו אותם מיד על ידי כוחות טורקים.
זמן קצר לאחר הטבח החלו הניצולים בבנייה מחדש של בית הכנסת. המכונה "La maison sublime" – ביטוי שרשום על קירותיו – הריסותיה התגלו בטעות בשנת 1976 כאשר פועלי בניין בפאלה דה ג'סטיס נתקלו באוצר התת-קרקעי הזה. שופץ ונפתח מחדש כאתר היסטורי – כזה שנמצא כמה רחובות מבית הכנסת הנוכחי, שנבנה באמצע שנות ה-19ה' המאה – הבית הנשגב הזה זכה לכינוי שלו: הוא עומד כאתר הפולחן היהודי העתיק ביותר בצרפת.
כמעט אלפי שנים מפריד בינינו לבין השקת מסע הצלב הראשון, אבל זה נראה כמו אתמול. ההקבלות בולטות. בסוף ה-11ה' המאה, מוסדות המדינה, דתיים כחילונים, נחרדו בעיקר מהטבח וביקשו, בדרגות שונות, להגן על נתיניהם היהודים. יותר מתשע מאות שנים מאוחר יותר, מנהיגים חילונים ודתיים צרפתים מביעים שוב את זעמם על מעשי שנאה אנטישמית, כאשר מנהיגים קתולים ומוסלמיים כאחד מתגייסים לקהילה היהודית במדינה.
בולטת לא פחות, ההאשמה בעלילת דם, שעוררה המון איכרים לשחוט יהודים ולשרוף בתי כנסת בסוף ה-11.ה' המאה, נותר חי וקיים היום עם הטענות הרבות של גורמים איסלאמיים ושמאלנים קיצוניים כי ישראלים "קוטפים" את איברי הילדים הפלסטינים המתים לשימושם. או, לצורך העניין, אנו רואים כיצד האמונה הישנה שיהודים הפעילו סמכויות גדולות ממקומות אפלים הפכה לשמונה החדשה שישראל הפכה את החושך הזה לגלוי כאומה אימפריאליסטית ועליונות עליונה.
אבל אולי הכי בולט, ובוודאי הטרגי מכולם, הוא שבשנת 2024, הדימוי של בית כנסת שרוף טרם נדחק לדפים המצהיבים של טקסטים היסטוריים.
אני מקווה שהערכת את המאמר הזה. לפני שאתה הולך, אני רוצה לבקש ממך בבקשה לתמוך בעיתונות עטורת הפרסים של פורוורד, ללא מטרות רווח, בתקופה קריטית זו.
כעת, יותר מתמיד, יהודים אמריקאים זקוקים לחדשות עצמאיות שהם יכולים לסמוך עליהם, עם דיווח מונע על ידי אמת, לא אידיאולוגיה. אנחנו משרתים אותך, לא כל אג'נדה אידיאולוגית.
בתקופה שבה חדרי חדשות אחרים נסגרים או מצמצמים, ה-Datilin הסיר את חומת התשלום שלו והשקיעה משאבים נוספים כדי לדווח בשטח מישראל ומרחבי ארה"ב על השפעת המלחמה, האנטישמיות הגואה והמחאות בקמפוסים בקולג'.
קוראים כמוך מאפשרים הכל. תמכו בעבודתנו על ידי הפיכתו לחבר Datilin והתחברו לעיתונות שלנו ולקהילה שלכם.
עשה מתנה בכל גודל והפוך ל-A קָדִימָה חבר היום. אתה תתמוך במשימה שלנו לספר את הסיפור היהודי-אמריקאי במלואו והוגן.
– רחל פישמן פדרסן, מו"ל ומנכ"לית
הצטרפו למשימה שלנו לספר את הסיפור היהודי באופן מלא והוגן.
$36 $500
$120 $180 סכום אחר
