צריכת יתר של סוכר מתדלקת דלקת מערכתית בדרגה נמוכה וחוסר איזון מיקרוביאלי, מאיצה דלקות חניכיים ומחלות מערכתיות. הגבלת סוכר יכולה להיות המפתח לבריאות הפה והכלל טובה יותר.
עודף סוכרים בתזונה הם בעלי פוטנציאל פרו-דלקתי, מעורר דיסביוזיס, ממכר והיפר-קלוריות ויכולים ליזום ולהחמיר דלקת חניכיים. (AGE- Advanced glycation-products; RAGE- קולטן למוצרים סופיים של גליקציה מתקדמים; ROS- מינים חמצן תגובתיים; LPS- ליפופוליסכריד; TLR-4- קולטן דמוי אגרה-4; NAFLD- מחלת כבד שומני לא אלכוהולי; NF -κB- גורם גרעיני kappa-B SCFA- חומצות שומן NA- Nucleus accumbens ; – וחלבון המכיל תחום פירין 3) (נוצר ב-BioRender. Biorender, P. (2024) BioRender.com/h79u248).
בסקירה שפורסמה בכתב העת BDJ פתוחחוקרים מהודו דנו בהשפעות הבריאותיות של צריכת סוכר מופרזת ותפקידה הפוטנציאלי בדלקת חניכיים. הם מצאו שעודף סוכרים תזונתיים, במיוחד פרוקטוז וסוכרוז, עלולים לגרום לדלקת מערכתית, לעורר תפקוד לקוי של מחסום המעי ואנדוטוקסמיה, ולגרום לדיסביוזיס במעי ובמיקרוביוטה של הפה. תופעות אלו תורמות להשמנה, לתסמונת מטבולית, למחלת כבד שומני לא אלכוהולי (NAFLD) ולמצבים מערכתיים אחרים, המהווים גורמי סיכון לדלקת חניכיים.
רֶקַע
צריכת סוכר מופרזת קשורה גם לתגובה פוטנציאלית דמוית התמכרות בשל השפעתה על מערכת התגמול של המוח, בדומה לזו שניתן לראות בסמים כמו קוקאין. סוכר גורם לשחרור דופמין במרכזי ההנאה של המוח ומפעיל את המערכת האופיואידית האנדוגנית, דבר שעלול להוביל להתנהגויות ממכרות כמו בולמוס, השתוקקות וגמילה. גלוקוז ופרוקטוז הם חלק בלתי נפרד ממזונות מודרניים רבים, מה שמוביל לצריכת יתר וסיכונים בריאותיים נלווים כמו דלקת מערכתית, דיסביוזיס במעיים ותסמונת מטבולית. מחלות פה, המשפיעות על 3.5 מיליארד אנשים ברחבי העולם, חולקות סוכר כגורם סיכון מרכזי. איגוד הלב האמריקאי וארגון הבריאות העולמי ממליצים להגביל את צריכת הסוכר כדי להפחית סיכונים אלו. למרות תפקידו הקריטי, ההשפעה של סוכרים תזונתיים על דלקת חניכיים לא נחקרה מעט. לכן, חוקרים בסקירת הספרות הנוכחית חקרו את ההשפעות של עודף סוכרים תזונתיים, במיוחד פרוקטוז וסוכרוז, על דלקת חניכיים.
סוכר ודלקת
עודף סוכר בתזונה תורם לדלקת מערכתית בדרגה נמוכה, תפקוד לקוי של מחסום המעי וחוסר ויסות חיסוני, כל אלה קשורים למצבים בריאותיים שונים, כולל דלקת חניכיים. צריכת פרוקטוז, בפרט, משבשת את חלבוני ה-tight junction במחסום המעי, מגבירה את החדירות ומאפשרת לאנדוטוקסינים חיידקיים לחדור לזרם הדם. תהליך זה, המכונה אנדוטוקסמיה, מחמיר את הדלקת המערכתית ותורם להתפתחות של NAFLD, אשר מזניק עוד יותר את המחזור הדלקתי. לאחר מכן, NAFLD מנציח דלקת מערכתית, הקשורה למחלות כמו תסמונת מטבולית ומחלות לב וכלי דם.
דיאטות עשירות בסוכר גם משפיעות ישירות על תפקוד מערכת החיסון, מקדמות את הייצור של ציטוקינים פרו-דלקתיים ולחץ חמצוני, ומחמירות עוד יותר את הדלקת. לדלקת כרונית זו יש קשר דו-כיווני עם דלקת חניכיים. מחקרים מראים שצריכה מופרזת של סוכר ומשקאות ממותקים קשורה לסיכון גבוה יותר למחלות חניכיים, במיוחד אצל מתבגרים. צריכת סוכר גבוהה קשורה להשמנה ולתסמונת מטבולית, הקשורות למחלות מסוג NCDs שונות, כולל סוכרת מסוג 2, מחלות לב וכלי דם וסרטן. למצבים אלו יש גם קשר דו-כיווני עם דלקת חניכיים. יתרה מכך, המצב הפרו-דלקתי המופעל על ידי NAFLD והשמנת יתר מחמיר את הדלקת החניכיים דרך מסלולים מערכתיים, כולל ייצור ציטוקינים פרו-דלקתיים כגון TNF-α ו-IL-6. מחקרים עתידיים המשתמשים בטכנולוגיות גנומיות יכולים לספק תובנות מעמיקות יותר לגבי השפעת הסוכר על ביטוי גנים הקשור לדלקת. נוטריגנומיקה, בפרט, עשויה לעזור לחקור כיצד סוכרים תזונתיים משפיעים על דפוסי ביטוי גנים הקשורים לדלקת חניכיים ולהתקדמות מחלה מערכתית.
דיסביוזה מיקרוביאלית הנגרמת על ידי סוכר
המיקרוביום האנושי, הכולל את כל החיידקים בגוף ואת התוכן הגנומי שלהם, ממלא תפקיד חיוני בבריאות ובמחלות. דיסביוזיס, שיבוש האיזון הסימביוטי של המיקרוביוטה, יכול לנבוע מגורמים שונים, כולל תזונה ואורח חיים.
המיקרוביוטה של המעי מורכבת בעיקר מ-Firmicutes, Bacteroidetes, Proteobacteria, Actinobacteria ו-Verrucomicrobia. דיאטה עשירה בסוכר קשורה לדיסביוזיס במעיים, המאופיינת בהגברה של פרוטאובקטריה ובקטרואידים וירידה ביצרני פירמיקוטים וחומצות שומן קצרות שרשרת (SCFA), מה שמוביל לעלייה בחדירות ודלקת במעיים. פרוקטוז וסוכרוז, בפרט, הוכחו כמקדמים דיסביוזיס, מה שמוביל לרמות מוגברות של חיידקים גרם-שליליים מזיקים ולירידה בייצור של SCFAs מועילים, כגון בוטיראט. זה מעודד תפקוד לקוי של מחסום המעי ודלקת מערכתית. מחקרים בחולדות ובבני אדם מראים שצריכה גבוהה של פרוקטוז וסוכרוז משנה את הרכב המיקרוביוטה של המעי, מפחיתה את ייצור SCFA ומעודדת דלקת והצטברות שומנים בכבד. יש לציין כי פרוקטוז מפירות שלמים אינו משפיע לרעה על בריאות המעיים.
המיקרוביום הפה, המכיל כ-700 מינים של חיידקים, מושפע גם הוא מצריכת יתר של סוכר. שטיפות סוכרוז לטווח קצר ומחקרים חוץ גופיים מצביעים על כך שרמות סוכר גבוהות יכולות להפחית את המגוון המיקרוביאלי ולהגביר חיידקים מזיקים כמו אקטינומיס וסטרפטוקוקוס. דיסביוזה זו במיקרוביום הפה תורמת ישירות לדלקת חניכיים על ידי הגדלת השפע של מינים פתוגניים, הפחתת הגיוון וקידום היווצרות ביופילם המחמירים את דלקת החניכיים. סקירה שיטתית מצביעה על כך שצריכת סוכר גבוהה תורמת באופן משמעותי לדיסביוזיס בפה, אך נדרש מחקר נוסף כדי להבין את מלוא ההשפעה המיקרוביולוגית שלה.
רלוונטיות קלינית
שלושה גורמים תורמים לדלקת חניכיים: דיסביוזה של ביופילמים דרך הפה, תגובה דלקתית לא פתורה המובילה לנזק לרקמות ומצבים מערכתיים המחמירים את הדלקת. האסטרטגיות הנוכחיות למניעה וניהול של דלקת חניכיים מתמקדות בעיקר בשליטה בביופילם באמצעות צחצוח וניקוי מקצועי. עם זאת, יש צורך בגישה רב-ממדית המתייחסת לגורמי אורח חיים. התערבויות תזונתיות הראו שתזונה עשירה במיקרו-נוטריינטים ודלת סוכר יכולה להפחית משמעותית את דלקת החניכיים ואת נוכחותם של פתוגנים.
מַסְקָנָה
לסיכום, העדויות הנוכחיות מצביעות על כך שצריכת סוכר מופרזת עשויה לקדם דלקת, לעורר דיסביוזה ולתרום לגורמי סיכון מערכתיים לדלקת חניכיים. למרות מחקר מוגבל, סוכר נחשב לגורם סיכון בר-שינוי למחלות חניכיים. ככל שהטכנולוגיות הגנומיות מתקדמות, מחקר עתידי יכול לחקור את המנגנונים המולקולריים שבאמצעותם סוכרים תזונתיים משפיעים על דלקת ברמת ביטוי הגנים. התערבויות תזונתיות המגבילות את צריכת הסוכר ומזון מעובד במיוחד עשויות להועיל לבריאות החניכיים ולהצדיק חקירה נוספת. קידום מתינות בצריכת סוכר יכול לשמש כאסטרטגיה מעשית וחסכונית לבריאות הציבור למניעה וניהול של דלקת חניכיים.