Search
Study: The association between glucose-dependent insulinotropic polypeptide and/or glucagon-like peptide-1 receptor agonist prescriptions and substance-related outcomes in patients with opioid and alcohol use disorders: A real-world data analysis. Image Credit: Kmpzzz / Shutterstock.com

פתרון פוטנציאלי לסיכון של מנת יתר

מחקר חדש בוחן את הפוטנציאל של תרופות לסוכרת כמו GLP-1 RA ו-GIP אגוניסטים להפחית מינון יתר של אופיואידים והרעלת אלכוהול בחולים עם הפרעות שימוש בחומרים, ומציע תקווה לטיפולים חדשים במאבק בהתמכרות.

לִלמוֹד: הקשר בין מרשמים אגוניסטים של קולטן פפטיד-1 תלוי-גלוקוז-תלוי-אינסולין ו/או דמוי-גלוקגון ותוצאות הקשורות לחומרים בחולים עם הפרעות שימוש באופיואידים ואלכוהול: ניתוח נתונים בעולם האמיתי. קרדיט תמונה: Kmpzzz / Shutterstock.com

מחקר שפורסם לאחרונה ב הִתמַכְּרוּת בוחן את הקשר בין מרשמים של פוליפפטיד אינסולינוטרופי תלוי-גלוקוז (GIP) ואגוניסט קולטן פפטיד-1 דמוי גלוקגון (GLP-1 RA) לבין השכיחות של שיכרון אלכוהול ומינון יתר של אופיואידים בקרב חולים עם הפרעת שימוש באלכוהול (AUD) ושימוש באופיואידים. הפרעה (OUD), בהתאמה.

האם תרופות לסוכרת יכולות למנוע מקרי מוות הקשורים לאופיואידים?

משבר האופיואידים בארצות הברית הוכרז כמצב חירום לבריאות הציבור באוקטובר 2017, עם למעלה מ-70,000 אנשים שמתו עקב מנת יתר של סמים באותה שנה. בעקבות הגבלות הקשורות למחלת הקורונה 2019 (COVID-19), משבר האופיואידים המשיך להחמיר, עם למעלה מ-107,000 מקרי מוות שיוחסו למינוני יתר בשנת 2021. למרות קיומם של טיפולים תרופתיים ל-OUD ו-AUD, אנשים רבים מתקשים לקבל תרופות אלו בשל גורמים שונים, לרבות סטיגמת טיפול שלילית.

GLP-1 RA, תרופה שנרשמת בעיקר לטיפול בסוכרת מסוג 2 (T2D), השמנת יתר ומצבים אחרים הקשורים למשקל, מעוררת ייצור אינסולין ומעוררת שובע לאחר אכילה. קולטני GLP-1 ממוקמים באזור במוח שאחראי להתנהגויות ממכרות כמו שימוש כרוני בחומרים. לכן, GLP-1 RA ותרופות דומות כמו אגוניסטים של GIP יכולים להשפיע על מסלולי התגובה לתגמול הקשורים לשימוש בחומרים.

לגבי המחקר

המחקר הנוכחי בוחן כיצד תרופות GLP-1 RA ו-GIP משפיעות על תגובות סמים ואלכוהול באוכלוסיית חולים רחבה.

המטרה העיקרית של המחקר הנוכחי כללה חולי OUD ו-AUD לבחון את עוצמת הקשר בין מינון יתר של אופיואידים והרעלת אלכוהול ומרשמי GIP/GLP-1 RA, בהתאמה. מטרה משנית הייתה לשקול מטופלים עם מחלות נלוות כולל T2D, השמנת יתר או שניהם ולהעריך את הקשר בין תוצאות השימוש בחומרים לבין מרשמי GIP/GLP-1 RA.

קבוצת המחקר כללה מבוגרים עם היסטוריה מתועדת של OUD או AUD בין השנים 2014 ו-2022. חולים עם מרשמים ל-GIP או GLP-1 RA הושוו לאלו שלא נרשמו לתרופות אלו תוך שימוש בתכנון עוקבה רטרוספקטיבי.

התוצאות העיקריות כללו שיעורי שיכרון אלכוהול בקבוצת ה-AUD ואת השכיחות של מנת יתר של אופיואידים בקבוצת ה-OUD. מרשם לכל תרופה מסוג GIP/GLP-1 RA סימן חשיפה לתרופה.

ממצאי המחקר

אנשים עם מרשם ל-GIP/GLP-1 RA היו בעלי גיל ממוצע של כ-58 שנים והיו בעלי סיכוי גבוה יותר להיות נשים ושותפים. לחולים בקבוצת OUD עם מרשמים ל-GIP/GLP-1 RA היו היסטוריה של 7.1% של מנת יתר של אופיואידים בהשוואה ל-15.7% מאלה שלא רשמו לתרופות אלו.

בקבוצת ה-AUD, מבין אלו עם מרשמים ל-GIP/GLP-1RA, ל-50.1% הייתה תלות בטבק, ול-15.5% הייתה היסטוריה של מצבים נפשיים. מבין אלו שלא רשמו להם תרופות אלו, ל-34.4% הייתה תלות בטבק, ל-8.8% הייתה היסטוריה של מצבים נפשיים, ל-21.8% הייתה היסטוריה של שיכרון אלכוהול, ול-14.8% היו תרופות לטיפול בהפרעת שימוש באלכוהול (MAUD).

באופן השוואתי, ל-37.1% מהאנשים בקבוצת ה-AUD שלא נרשמו לתרופות נגד GIP/GLP-1 RA היו היסטוריה של שיכרון אלכוהול, בעוד של-6.2% הייתה היסטוריה של טיפול ב-MAUD.

מטופלים עם OUD ומרשם GIP/GLP-1 RA היו קשורים בשיעור מופחת ב-40% של מנת יתר של אופיואידים בהשוואה לאלו ללא מרשם, ללא קשר להימצאות מצבים נלווים. בקרב אלו עם T2D או השמנת יתר ומרשם GIP/GLP-1 RA, שיעור מנת יתר של אופיואידים היה נמוך ב-38% וב-33%, בהתאמה. עבור אנשים עם T2D, השמנת יתר ומרשם GIP/GLP-1RA, שיעור מנת יתר של אופיואידים הופחת ב-35%.

מטופלים עם AUD ומרשם GIP/GLP-1RA הפגינו שיעור נמוך ב-50% של הרעלת אלכוהול בהשוואה לחולים שלא רשמו להם תרופות אלו. כשרובד לפי T2D, השמנת יתר ושני המצבים, שיעור הרעלת אלכוהול במקרה של אלה עם מרשם GIP/GLP-1 RA היה נמוך ב-49%, 42% ו-42%, בהתאמה, בהשוואה לאלו ללא GIP/GLP -1 מרשמי RA.

מסקנות

ממצאי המחקר מצביעים על כך שלתרופות GIP/GLP-1RA יש פוטנציאל לטפל בהפרעות שימוש בחומרים. למרות שתוצאות אלו מבטיחות, יש צורך במחקר נוסף כדי לאמת ולהבהיר את המנגנונים הבסיסיים המעורבים בקשר שנצפו.

המגבלה העיקרית של מחקר זה היא היעדר סיבתיות ואופי המתאם הרטרוספקטיבי שלה. הנתונים הוגבלו גם לבתי חולים ומרפאות הקשורים ל-Cerner, מה שמגביל את יכולת ההכללה של הממצאים.

הדיוק של התוצאות כפוף גם למגבלות של רישומי בריאות אלקטרוניים, כגון לכידת תזמון בעולם האמיתי, חומרה גבוהה יותר בבתי חולים ביחס לציבור, והבדלים בטיפול ובאבחון בין בתי חולים ורופאים.

דילוג לתוכן