ALS, הידועה גם כמחלת לו גריג, היא בין ההפרעות הנוירולוגיות המאתגרות ביותר: מתקדמת ללא הרף, קטלנית באופן אוניברסלי, וללא תרופה גם לאחר יותר ממאה וחצי של מחקר. למרות התקדמויות רבות, נותרה שאלה מרכזית ללא מענה – מדוע נוירונים מוטוריים, התאים השולטים בתנועת הגוף, מתנוונים בעוד שאחרים נחסכים?
במחקר החדש שלהם, Kazuhide Asakawa ועמיתיו השתמשו בהדמיה ברזולוציה של תא בודד בדג זברה שקוף כדי להראות כי נוירונים מוטוריים גדולים בעמוד השדרה – אשר יוצרים תנועות גוף חזקות והפגיעים ביותר ב-ALS – פועלים תחת עומס מתמיד, מהותי של פירוק חלבון ואברונים. נוירונים אלה שומרים על רמות בסיס גבוהות של אוטופגיה, פעילות פרוטאזום ותגובת החלבון הנפרשת, מה שמצביע על מאבק מתמשך לשמור על בקרת איכות החלבון.
חשוב לציין, הצוות מצא שהנטל הזה מוגבר עוד יותר על ידי אובדן TDP-43, חלבון שתפקוד לקוי שלו קשור לרוב מקרי ה-ALS. בתחילה, האצת השפלה התאית נראית מגנה, תומכת בצמיחת האקסונים. אבל עם הזמן, תגובת הלחץ המוגברת הזו עלולה להיות המומה, מה שמוביל לניוון סלקטיבי המאפיין ALS.
הממצאים שלנו מצביעים על כך שהגודל המשמעותי והביקוש המטבולי של נוירונים מוטוריים גדולים מטילים עומס פירוק קבוע. לחץ פנימי זה עוזר להסביר מדוע הנוירונים הללו הם הראשונים להתנוון ב-ALS, ומצביע על הפחתת עומס הפירוק כאסטרטגיה טיפולית פוטנציאלית".
ד"ר קאזוהיד אסאקאווה, מחבר ראשי וחוקר ראשי במכון הלאומי לגנטיקה
המחקר לא רק מספק עדות ישירה ללחץ פרוטאוסטטי הקשור לגודל תאים בנוירונים פגיעים, אלא גם מציע תובנה חדשה לגבי חידה ישנה ברפואה: מדוע ALS מתמקדת ללא הפוגה בתאי עצב מוטוריים ונשארת כל כך קשה לטיפול.
