מחויבויות רבות בחיי היום יום שלנו בעבודת ה’, ובעיקר כלפי הזולת, לכאורה אין להם מקור מפורש בתורתנו. למשל – היכן ציותה אותנו התורה ללוות מתים ולנחם אבלים, או לשמח חתן וכלה או לבקר חולים?

הענין מטריד בעיקר בגלל ההרגשה הטבעית הבריאה של כל בן אנוש, הרואה התייחסות נאותה לשני כמוסר טבעי. אם כן מדוע התורה שמפרטת כל כך במצוות – תרי”ג, לא מצאה לנכון לפרט גם בעניינים אלו?

מעניין שהרמב”ם טוען שאמנם מצוות אלו הם מדרבנן, אך בסוף דבריו יש לו הגדרה מעניינת. וכך הוא כותב בהלכות אבל פרק יד הלכה א :

מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולהתעסק בכל צרכי הקבורה, לשאת על הכתף, ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור, וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם, ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, אע”פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות.

כלומר, לפי הרמב”ם חכמים פירטו את כוונתה של התורה בציוויה “ואהבת לרעך כמוך”.

אך הגמ’ טוענת שהמקור למצוות אלו הוא בפרשתנו, פרשת ראה, בהוראה שהיא לכאורה תמוהה. הגמ’ במס’ סוטה דף יד.’ מביאה:

“ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב: (דברים יג) אחרי ה’ אלהיכם תלכו? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: (דברים ד) כי ה’ אלהיך אש אוכלה הוא!

כלומר, בפשטות הביטוי “הליכה אחרי” מכוון להליכה בעקבות מישהו, והרי ריבונו של עולם אין לו גוף ולא דמות הגוף, וגם בכל הגדרה אחרת לא תהיה שייכת הליכה אחריו שהרי כל המתקרב אליו פיזית – ישרף? ולכן מתרצת הגמ ‘ שכוונת התורה בציוויה הוא:

אלא להלך אחר מדותיו של הקב”ה, מה הוא מלביש ערומים, דכתיב…, אף אתה הלבש ערומים; הקב”ה ביקר חולים, דכתיב: +בראשית יח+ וירא אליו ה’ באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים; הקב”ה ניחם אבלים.., אף אתה נחם אבלים; הקב”ה קבר מתים.. אף אתה קבור מתים.”

כדי להבין את מיקומם הנכון של מצוות אלו ביחס למצוות האחרות בתורה, נראה את דברי חז”ל בהקשר לאחת המצוות הללו – מצוות ביקור חולים.

הגמרא במסכת נדרים (דפים לט – מ) העוסקת בענייני ביקור חולים, מספרת על רב חלבו שחלה. למרות שרבו רב כהנא הכריז בפני כולם על מחלתו, אף אחד לא בא לבקרו. ואז הוא סיפר להם את הדבר הבא:

“אמר להו: לא כך היה מעשה? בתלמיד אחד מתלמידי ר’ עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר’ עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה, א”ל: רבי, החייתני! יצא ר’ עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים – כאילו שופך דמים.”

נדמיין את אלפי תלמידיו של ר’ עקיבא הרגילים לשמוע את שיעוריו, ופתאום יום אחד הם מחכים זמן רב והוא לא מופיע לשיעור. הם כנראה גם שמו לב שאחד התלמידים לא בא כבר מספר ימים לשיעור והלכו לבדוק מדוע. ואז הם מגלים את רבם הגדול והישיש מטאטא, ושוטף, מכבס ומחליף מצעים, מבשל ומאכיל את התלמיד החולה. הדבר נראה בעיניהם מוגזם ואולי אף פגיעה חמורה בכבודו של רבם. אך פתאום הם שומעים את חברם החולה אומר “רבי החייתני”. ממש מגדיר את מעשהו של רבם כהצלת חיים.

הנה כי כן למדנו את חשיבותם של מצוות בין אדם לחברו כמצילות חיים, ודוקא הן הנחשבות כהליכה בדרכי ה’ יתברך.

הרב אהרן ברקוביץ , 20 שנה ברעננה, רב קהילת רעות בבית הכנסת “משכן אורי”, ראש בית המדרש “אשרי האיש”. ר”מ כיתה י”ב בישיבת בנ”ע רעננה.