“דמות עגולה היא דמות מורכבת והטרוגנית, כלומר בעלת תכונות רבות. לפחות שתי תכונות שונות זו מזו או סותרות אחת את האחרת. בדרך כלל, היא גם דמות דינמית שעוברת שינוי והתפתחות…” (מתוך אתר של מט”ח).

היות ופורים בפתח חשבתי, שמן הנכון יהיה לייחד מעט דברים למגילת אסתר, שלא פעם, בשל המולת חודש אדר מעט מוזנחת ולא מקבלת את היחס הרציני לה היא ראויה. ההגדרה הספרותית לדמות עגולה אותה ציטטתי בפתח דברי, בוודאי הולמת את אסתר המלכה הגיבורה הראשית של המגילה. אבקש מעט להעמיק בתיאור התפנית הדרמטית, השינוי אותו עוברת אסתר במהלך המגילה מתוך ניסיון לחלץ עבורנו מספר תובנות.

אסתר עולה על הבמה כדמות פסיבית, צייתנית, וכנועה “וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת… וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ…” (פרק ב) ובנוסף היא שתקנית במיוחד: “לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר, אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ: כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ, אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד”.

אולם אסתר עושה מהפך דרמטי שהופך אותה למלכה של ממש ומהפך זה מתבטא בהליכתה האמיצה לבית אחשוורוש לבטל את הגזרה במילים: “וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת…” (ה, א, ואף שהכוונה ללבישת בגדי מלכות, השמטת המילה ‘בגדי’ מעניקה ללבישה מימד עמוק).

מה גרם לשינוי הזה באישיותה? על פי המגילה לשינוי אחראים שני תהליכים, האחד חיצוני – דבריו של מרדכי והשני פנימי – החלטתה של אסתר עצמה.

נעקוב אחר מעשיו של מרדכי: “וּמָרְדֳּכַי, יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר; וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר, וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה. וַיָּבוֹא, עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ: כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ שָׂק”. (ד, א-ב) מרדכי מחליט למחות ולעורר את עמו לתפילה לסיכול מזימת המן. את הצעקה צעקו גם בגדיו – בגדי השק שבחר להיכנס בהם לשער המלך. יש לזכור שבחצר המלוכה שבשושן הבגדים והחיצוניות הם העיקר (והמגילה לא חוסכת בתיאורים, נזכור מקרה ושתי) ולכן מרדכי בוחר להשתמש בהם עצמם ככלי להביע את מחאתו. ומאידך מובן מדוע אסתר הבקיאה בהלכות הארמון, מתחלחלת כששומעת על המעשה הזה “וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת-מָרְדֳּכַי” אסתר משחקת על פי הכללים שהוכתבו לה “כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית” אך טבעי הוא שתסרב לשבור את כללי הארמון הנוקשים.

וכאן מופיע מרדכי במלא תבונתו ושולח לאסתר דברים המיועדים לשבור את המגננות ולהפעיל את הלב היהודי ” וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר: אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים. כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.” (שם, יג-יד) – מרדכי מעמיד בפני אסתר שתי ברירות, האם לברוח, להימלט אל בית המלך המפנק או להיאבק. האם לנסות לשנות את ההחלטה או לקבל אותה. האם להיות ראויה לרגע ולתפקיד אליו נקלעה בעל כורחה או להחמיץ את ההזדמנות. מרדכי מפציר באסתר, ‘זו לא עת להחריש זו עת לדבר, לצעוק. זו לא העת להמשיך ולהתכסות, להצניע את היהדות אלא זו העת להופיע להתגלות כבת לעם הנרדף. זו עת לקחת אחריות ולא לברוח ממנה.’ מרדכי לא אומר לאסתר מה ואיך לפעול. מרדכי אינו מבטיח לה כל נס, הוא לא מבטיח שהתוצאה להחלטתה המסוכנת של אסתר תהיה מוצלחת, הוא רק מציב בפניה את שנדרש ממנה לשעת הרת גורל זו.

אך לצד דבריו החודרים של מרדכי לא הוא שנדרש לעשות את המעשה, את ההחלטה על אסתר לקבל על עצמה. מרדכי לכל היותר יכול להיות מדריך, מורה, או ‘מנטור’. ואסתר נענית לאתגר, ועושה את זה בגדול:

“וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי. “לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, ..וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי.” (טז) גם אסתר מודעת לכך שאין ערובה שהמעשה שלה אכן יצליח, וייתכן מאוד שאף יסתיים באסון. אך אסתר יודעת שזהו המעשה הנכון להצלת בני עמה והיא שלמה עם ההחלטה שקבלה ונכונה לשאת בתוצאות. אסתר יותר לא תחריש, לא תסתתר. אסתר הופכת בזכות החלטתה למלכה אמתית.

חכמינו למדו אותנו ש”כל ישראל בני מלכים הם” פוטנציאל המלוכה, פוטנציאל הגדילה והמנהיגות, מסתתר בכולנו. אלא שרובנו לא מצליחים ממש לממש אותו. סיפור המגילה מגלה לנו את הפוטנציאל הטמון בנו ואת האפשרות להיות ראויים לו.

לצד אסתר מלמדת אותנו המגילה על התפקיד החשוב של “המרדכי” בחיים. בתפקיד הזה מצויים אנו המורים, ההורים המדריכים, אנו נדרשים ללכת בדרכי מרדכי ולעשות הכל על מנת לסייע לבנינו ובנותינו לגלות את אותו פוטנציאל. להוציא את המלך או המלכה החבויים בתוכם במן ההסתר לגילוי. להיות בני מלכים.