חז”ל במסכת סנהדרין , נחלקו במחלוקת ידועה  לגבי דמותו של נח, וכך מביא רש”י את המחלוקת : “יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כ”ש שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום”:

נדמה ששתי המחלוקות – המחלוקת בדבר הצהר בתיבה והמחלוקת בדבר צדקותו של נח – תלויות זו בזו.

האומרים שצוהר היתה אבן טובה, הם אותם הדורשים את נח לגנאי. רצונם לומר שעבודתו של נח היתה רק להאיר כלפי פנים, כאותה אבן טובה שמאירה לתוך הבית אך אינה מפיצה אור כלפי חוץ. נח, בניגוד לאברהם, דאג רק למשפחתו ולא דאג לדורו.

לעומת זאת, הסוברים שהצוהר היה חלון, הם אותם הדורשים את נח לשבח. לנח היה צהר לעולם. נח ניסה להשפיע מביתו ולהפיץ את האור דרך הצוהר. דורו אמנם לא שב בתשובה אבל נח כשלעצמו לא נפגע ממפגש זה עם הארץ שמלאה חמס. זהו שבחו שאפילו בדור כה מושחת לא הושפע לרעה, אע”פ שלא נעל את כל חלונות ביתו.

אמנם גם לדורשים את נח לגנאי, יש לנח תיקון בדמותו של משה רבינו ע”ה. וכך מסביר האר”י הקדוש. משה מבקש מהקב”ה “מחני נא מספרך”. אם נדקדק נבחין שאותיות “מחני” הן אותן אותיות בדיוק של “מי נח”.

המבול נקרא בדברי הנביא בהפטרה “מי נח” על שמו של נח.

נח , לשיטת הדורשים לגנאי, לא מיחה בבני דורו וע”כ הוטלה עליו האחריות. משה רבינו לעו”ז מקדיש את כל חייו למען בני דורו. משה מגלה דאגה לכלל עוד בתחילת דרכו בהריגת המצרי המכה. את שיאה של האחריות הוא מגלה ב”מחני נא”. משה מוכן היה לותר על כל מה שהשיג, עבור עם ישראל. בכך זכה שתקרא התורה על שמו תורת משה.

נסיים בפירושו של הבשע”ט לפסוק “צהר תעשה לתיבה”. וכך היה מפרש: “צהר תעשה לתיבה” – שתהיינה תיבות התפילה מאירות ומצהירות