“וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה:” (בראשית פרק מא , י”ד)

יוסף בצאתו מן הכלא, לובש בגדים מיוחדים לקראת המפגש עם פרעה. לבוש זה ע”פ ר’ בחיי[1] הוא לבוש מלכות, מעין לבושו של מרדכי היוצא גם הוא מלפני המלך בלבוש מלכות.

אחד ממאפיניו המרכזיים של יוסף הוא לבושו. הלבוש אותו מקבל יוסף בירושה מאביו, כתונת הפסים, הוא הלבוש הרוחני המלווה אותו לאורך כל הדרך גם לאחר שנלקח ממנו הבגד הפיזי. יוסף מחליף ומשנה לבושיו כמעט בכל עת, ע”פ הנסיבות וע”פ תפקידיו השונים. הוא יודע להתלבש כמצרי, אך פושט את בגדיו המצרים בשעת הסכנה, ונשאר בבגדי נער עברי. הוא זוכה לגבורה זו רק בזכות דמות דיוקנו של אביו הנראית לו בחלון, אותה הדמות המהוה עבורו חומת צניעות שקופה כחלון, הדמות המרחפת מעליו כמעין לבוש הגנה בפני החיצונים. יוסף מבצע את ההבחנה הראויה שבין סגנון לתוכן, הבדלה בין אופנת התרבות המתקדמת שראוי להתלבש על פיה, אך תוכן עברי זך וטהור המבדילו מבין הגוים.

על בגדו זה של יוסף דרשו חז”ל במדרש רבה [2]: “ואני נתתי לך שכם זו הבכורה ולבושו של אדם הראשון אשר לקחתי מיד האמורי זה עשו”. ע”פ חז”ל הבגד אותו מוריש יעקב ליוסף, הוא בגדו של אדה”ר , הבגד שנתגלגל לידי עשו, “בגדי עשו החמודות”, הבגדים עם ריח גן העדן אותם לוקח יעקב מעשו. מהו א”כ, סודם של בגדי יוסף, בגדיו של אדה”ר ?

ר’ צדוק מלובלין במאמר קדושת השבת עומד על סוד בגדו של אדה”ר. על הפסוק “ויעש לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם” אמרו חז”ל :בתורתו של ר’ מאיר כתיב כותנות אור , דהיינו – אור ב”אלף”.

מסביר ר’ צדוק : לאחר חטאו של אדם הראשון, לאחר שנקנסה עליו מיתה, נגנז האור האלוקי כאן בעולם. כל שפע רוחני אינו נגלה בעיני הבשר הרגילות. אכן לעתיד לבא , עת הגאולה, עת תקון חטאי אדה”ר כאשר יבולע המוות לנצח, תחזור המציאות הרוחנית להיות גלויה : “וראו כל בשר כי פי ה’ דבר”. “כי עין בעין יראו בשוב ה’ ציון”. אמנם, עד אז, עד שנחזור לגן העדן עלי אדמות, נתן הקב”ה מתנה לאנושות, מתנה העתידה לעזור לאדם לגלות את הרוחניות הנסתרת בעולם. לבושו של אדם הראשון הוא הכח לחשוף את האור הגנוז בתוך העור הגס. זוהי הדרך היחידה לזכות לאור אלוקי כאן בעולם הזה ולא רק בעולם הבא בו זיו השכינה גלוי.

על כן כתוב בתורתו של ר’ מאיר כותנות אור בא’. ר’ מאיר שהיה מאיר ומנהיר עינהם של חכמים, ר’ מאיר אשר לא ירדו חכמים לסוף דעתו, הוא אשר גילה לנו שגם בינתיים , גם כאשר יש עדיין חושך בעולם, ניתן לגלות את האור מתוך ההעלם.

זהו גם עניינם של בגדי השבת, מסביר ר’ צדוק. אינו דומה מאור פניו של אדם של אדם בחול למאור פניו של שבת, אמרו חז”ל. וכבדתו – שלא יהא מלבושך של שבת כמלבוש של חול. ביום השבת, כולנו לובשים בגדי מלכות. בשבת כולנו זוכים להפך את כותנות העור לכותנות אור.

זהו בדיוק כוחו של יוסף. יוסף ידע להתלבש. הוא ידע למצוא בכל דבר חיצוני בעולם את האור הפנימי, את הייעוד הרוחני שלו. גם את שיא החיצוניות של הסגנון המצרי והיופי הפשוט, ידע יוסף להסב למלבושי מצווה. לעומת מלכויות המנסות להחשיך את העולם, כמלכות מצרים ומלכות יוון, קמים ומתקוממים יוסף והחשמונאים ומצליחים לגלות את האור הגנוז מתחת לחושך, וממילא מצליחים את החושך לגרש.