כתוב בזוהר הקדוש (תרגום)- “שאל רבי אלעזר לרבי שמעון אביו : מערה זו אינה כפולה היא, שהרי כתיב מערת המכפלה, ואח”כ נקראת מערת שדה המכפלה, מכפלה קרא לשדה ולא למערה. אמר לו לא המערה היא המכפלה, ולא השדה נקרא מכפלה, אלא השדה והמערה על שום מכפלה נקראים. בא וראה, ירושלם כל ארץ ישראל מוכפלת תחתיה, והיא קיימת למעלה ולמטה, כך גם ירושלים לעילא וירושלם לתתא, ובגין כך כפולה היא, ועל כן שדה זה ממכפלה זו נברא בו שורה השכינה, כדכתיב כריח שדה אשר ברכו ה’, מלמעלה.”

ע”פ דברי רשב”י, מילת מכפלה מבטאת חיבור בין כפילויות. לכל כח בעולם יש כח כפיל בעולמות עליונים. כבר ביום השני לבריאה בו נפרדו העולמות, נוצרה הכפילות בין המים אשר מעל הרקיע למים אשר מתחת לרקיע. ירושלים של מטה מכוונת היא כנגד ירושלים של מעלה. לכל עשב עלי אדמות, יש מלאך בשמים – הכפיל הרוחני שלו, שאומר לו גדל.

בזה שונה שדה המכפלה מכל המקומות שבעולם. שדה זה הוא המקום בו מתחברות הכפילויות . זהו השדה אשר ברכו ה’. גן העדן עלי אדמות, בו ניתן להרגיש בשכינה , כאן בעוה”ז.

על כן, מקום השדה והמערה הוא בחברון. חברון היא העיר המחברת. סגולתה היא יכולת החיבור בין העולמות העליונים לעולמות התחתונים דרך שדה המכפלה. על כן , דווקא האבות זכו לקבורה במערת המכפלה. עוד מופיע שם בזוהר, שלא נתיישבו אדם וחוה במקומן במערת המכפלה, עד שלא בא לשם אברהם.

אדם וחוה, יצרו בחטאם ניתוק בין העולמות. חטאם החדיר את המוות לעולם “כי ביום אכלך ממנו מות תמות”. רק ביום בו הגיעו צדיקים המחברים מחדש את העולמות ומתקנים את החטא הקדמוני, נתיישבו אדם וחוה במקומן , שכן כתוב ” ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם” , שנתקיימו בו אדם וחוה, כפי שנדרש שם בזוה”ק.

וכך דרשו חז”ל במדרש : ” יודע ה’ ימי תמימים – שחביב שנותיהן של צדיקים לפני הקב”ה בעוה”ז ובעוה”ב”. צדיקים החיים בתמימות , מלשון שלימות, שכל חייהן שווין לטובה, צדיקים החיים באופן מאוחד את חיי העוה”ז כמו גם את חיי העוה”ב, הם הם הצדיקים, הקבורים בנק’ ההשקה שבין העולמות – במערת המכפלה. אלו הם הצדיקים המתקנים את חטא אדם וחוה, החטא שהביא המיתה לעולם וממילא סוללין הם את הדרך לתחיית המתים – ובלע המוות לנצח, ומחה ה’ דמעה מעל כל פנים.