פורסם באתר כיפה.

בפרשתנו מוענק שם נוסף ליעקב אבינו, השם שילווה את עמנו מאז ועד היום – “ישראל”.

בפתח הפרשה, יעקב חוזר לארץ ישראל אחרי 20 שנה בהן שהה אצל לבן הארמי, לאחר שנמלט מידיו של עשו אחיו, שביקש להרגו. כאשר הוא מתקרב לארץ, הוא שולח שליחים שיבדקו האם הדרך בטוחה למעבר. השליחים חוזרים ובפיהם ידיעה חשובה: עשו צועד לקראת יעקב ואיתו עוד 400 לוחמים.

כאשר שומע זאת יעקב, הוא אינו מאבד את עשתונותיו, הוא נערך למפגש המסוכן בשלוש פעולות. ראשית, הוא מנסה לפייס את עשו – בכדי שעשו ישלים עם העובדה שיעקב הוא הבונה את עם ישראל בארץ ישראל, הוא שולח שליחים אל עשו ובידיהם מתנות רבות: “ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו” (בראשית ל”ב, י”ד). יעקב אינו שוחר מלחמה ושפיכת-דם, הוא ינסה להסביר ולשכנע בהידברות, אך אם לא יעלה הדבר בידו – יודע הוא גם להלחם.

שנית, הוא מתפלל- “ויאמר יעקב…הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבוא והִכַּנִי אם על בנים” (בראשית ל”ב, י’-י”ב). שלישית, הוא נערך למלחמה – מפצל את אנשיו לשני מחנות נפרדים: “ויחץ את העם אשר איתו…לשני מחנות. ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה” (בראשית ל”ב, ח’-ט’).

ההיערכות המשולבת הזו – שמצד אחד מתכוננת מבחינה מעשית למפגש עם עשו, ומן הצד השני יודעת כי לא הכל תלוי רק ביכולות האנושיות, היא זו הנוטעת בלב יעקב את הביטחון שהאמת והצדק ינצחו ולא כמות הגייסות.

2 שמותיו של יעקב מאפיינים מאוד את דיאלקט החיים שלו, ולמצער – של עם ישראל בתחנות רבות מחייו.

יעקב – השם שקיבל מהוריו לאחר שאחז בעקבו של עשו (בראשית כ”ה, כ”ו). יעקב יודע לאחוז בעקב, במקום המפגש של האדם עם קרקע המציאות – וממילא הוא מבין שאם הפוליטיקה לא תעזור מול עשו, עליו להיערך לאפשרות של מלחמה.

ישראל – השם שניתן לו לאחר שניצח במאבקו עם המלאך: “לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל”, והסיבה לכך היא: “כי שָׂרִיתָ (מלשון שררה) עם אלהים ועם אנשים ותוכל” (בראשית ל”ב, כ”ט). יחד עם ההיערכות המעשית המקדימה, יעקב מתרומם אל הפן ה”ישראלי” שלו – אל הרעיון המכונן שלנו כעם החי ונושם את הביטוי “צדק צדק תרדוף” ועד פסגת החלום הישראלי – “כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים”.

כיעקב אבינו, גם אנו – בניו – שוחרי שלום אנחנו ואיננו מחפשים מלחמות, אך יחד עם זאת, מוכנים אנו גם למלחמה. השילוב שבין “יעקב” ל”ישראל” – זו הנכונות לרדת למקומות הנמוכים, לעקב לקשיים, לסיבוכי החיים, ומשם – להמשיך ולהניף את הדגל של “להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים”. בד בבד עם החזקת עמדתנו הערכית והישרה שסמליה הם: טוהר הנשק, וטוהר המידות. החיבור המאפשר לברכת שמים.