פרשת וירא מגוללת בפנינו את הניסיון האחרון, הקשה ביותר בו עמד אברהם – ניסיון העקידה. לפני המעמד, מנחה הקב”ה את אברהם לקחת את בנו, יחידו ואהובו יצחק וללכת להעלותו לעולה. עם זאת, הקב”ה איננו מבאר לאברהם באיזה מקום תתבצע העקידה: “וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ”, ברם עיון מדוקדק בפסוקים מגלה, כי הקב”ה מעולם לא אמר לאברהם היכן המקום: “בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק”. כחלוף שלושה ימים אברהם רואה את המקום, מבלי שיקבל כל הנחיה שמיימית הוא יודע כי בהר זה מדובר.

מה ראה אברהם?

בשאלה זו עוסק המדרש המפורסם (קהלת רבה, ט’, ז’): “וירא את המקום מרחוק . מה ראה? ראה ענן קשור על ההר אמר דומה שזה ההר שאמר לי הקב”ה להעלות את יצחק בני עליו. אמר לו: יצחק בני רואה אתה מה שאני רואה? אמר לו: הן. אמר לו : מה אתה רואה? אמר לו : ענן קשור על ההר … “

זוהי איננה הפעם היחידה במסורת היהודית בה נצפה ענן קשור להר לאחר שלושה ימי הכנה: ” וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה:”.

ואכן המדרש עומד על הקשר המופלא בין ענני הר המוריה שנחזים ביום השלישי לבין ענני הר סיני שנחזים אף הם ביום השלישי (בראשית רבה נ”ו, א’): “ביום השלישי וישא אברהם את עיניו כתיב (הושע ו) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו ביום השלישי …באיזה זכות רבנן ורבי לוי רבנן אמרי בזכות יום השלישי של מתן תורה שנאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ור’ לוי אמר בזכות של יום שלישי של אברהם אבינו שנאמר ביום השלישי וירא את המקום מרחוק מה ראה ראה ענן קשור בהר אמר דומה שאותו מקום שאמר לי הקב”ה להקריב את בני”.

הדמיון בין מעמד העקידה למעמד מתן תורה מובלט במדרש נוסף (ברכות ו:): “וסיני מהיכן בא? אמר ר’ יוסי מהר המוריה נתלש, כחלה מעיסה, ממקום שנעקד יצחק אבינו. אמר הקב”ה הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו, נאה לבניו לקבל עליו את התורה.”

מה משמעות ההקבלה בין מעמד העקידה למעמד הר סיני?

נדמה כי באמצעות הבנת מהות מעמד מתן תורה נוכל להבין יותר טוב את פשר ראייתו המיוחדת של אברהם את הר המוריה.

ממש כפי שאברהם רואה את ההר, כן בני ישראל רואים קולות והר עשן: “וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וינועו ויעמדו מרחוק”.

מה הקשר בין ראיית קולות לבין ראיית ההר העשן? מסביר הרב קוק (עולת ראי”ה), כי הביטוי ראיית קולות מבטא חיזיון נבואי. בני ישראל עומדים ומתנבאים ורואים את דבר ה’ נגלה אליהם, רואים את ה’ – “ענן וערפל סביביו”, ובלשון הרב: “במקום שהיה צריך לבא דבור…באה ההופעה בחזון הראיה. כי כבר עלתה הנשמה למקום עליון, אשר שם כל ההשגות מתאחדות, וגם הדבור והראיה … עומדים הם בתפוסה אחת”.

ממש כפי שבני ישראל רואים את דבר ה’ נגלה אליהם, כן ראייתו של אברהם אבינו במעמד העקידה (שם): “כאשר ראה אברהם את המקום מרחוק, היתה הראיה הזאת הנבואית, משמשת במקום האמירה”. אברהם לא היה צריך שה’ יאמר לו היכן להעלות את בנו לעולה, הוא ראה את המקום מרחוק, הוא חזה בחזיונו הנבואי את מאמר ה’, את ההר הקשור בענן, הוא ראה קולות.

ממעמד העקידה למדנו על אמונתו של אברהם, על נאמנותו, על יכולת הביטול העצמית שלו, אך לא פחות מכך למדנו על ראייתו, ראיית קולות, ראיית עננים קשורים להר. לא בכדי זכה ההר בשם “הר המוריה”, להנצחת המעמד המופלא בו ייראה ה’ – ואנו בניו מיחלים ללכת בדרכו, לזכות כי יקויים בנו הפסוק: “ועינינו תראינה מלכותך”.