מערכת היחסים בינינו לבין ריבונו של עולם כפולה היא. אנו מצווים על אהבת ה’ ותחושת הקרבה אליו. ומן העבר השני אנו מצווים על תחושת מרחק של יראה. שני הציוויים הללו מופיעים בפרשה שלנו. התורה מצווה על אהבת ה’ בפרשת קריאת שמע: “ואהבת את ה’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך”. כמה פסוקים מאוחר יותר מצווה התורה על היראה: “את ה’ אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תשבע”.

השאלה הגדולה היא כיצד אנו מיישמים את הציוויים הללו?

כיצד נוכל להגיע לאהבת ה’ ויראתו?

הרמב”ם נדרש לשאלה זו בשני מקומות, והתשובות שנתן שונות הן. במשנה תורה בהלכות יסודי התורה בפרק ב’, כתב הרמב”ם כך: “והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול א כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות”.

הרי לנו שההתבוננות בטבע וההתפעמות מהיקפה ומורכבותה, היא המביאה את האדם לאותה קירבה ולאותה תחושת מרחק שהתורה מצווה עליה.

לעומת זאת בספר המצוות שלו (מצוות עשה ג’) משרטט הרמב”ם דרך אחרת ליישום מצוות אלו: “וזה שנתבונן ונשכיל מצותיו ופעולותיו עד שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג וזאת היא האהבה המחוייבת. ולשון סיפרי (פ’ שמע) לפי שנאמר ואהבת את י”י אלהיך איני יודע כיצד אוהב את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.”.

ההתבוננות בתורה ומצוותיה היא המביאה את האדם לאהבת ה’. שני הדברים משלימים זה את זה וכדי להגיע ואהבת ה’ אמיתית יש צורך בשתי הדרכים: בהתבוננות בטבע ובהתבוננות בתורה.

כדי להבין את היחס ביניהם נתבונן במשנה במסכת אבות (פרק ג משנה ז): “המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו”.

האומר: מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה” הלא מקיים ממש את דברי הרמב”ם על ההתבוננות בטבע, מדוע אם כן מתחייב אדם זה בנפשו?

מסתבר ששתי דרכי ההתבוננות בנויות זו למעלה מזו.

ההתבוננות בטבע תביא את האדם למענה לשאלה: מניין באת? מה מקורו של העולם, ומי יצרו. אך התורה מוסיפה נדבך נוסף והיא: לאן אתה הולך? להציב לו את היעד ואת המטרה. אדם שהגיע להתבוננות בתורה, אל לו להניח להתבוננות זו ולהסתפק בהתבוננות בטבע. רק השילוב של שניהם יביא את האדם לאהבת ה’ ויראתו.

יהי רצון שנזכה לממש ציוויים אלו.