הרבה לפני ווייז, הרבה לפני פיתוח אפליקציות מבוססי “חכמת המונים” השתמש משה רבנו בטכניקה זו כשיטת בחירת שדירת הפיקוד של בני ישראל, תחת פיקודו של יהושע, ובהתאם לעצת חותנו יתרו.


פרשת דברים פותחת את ספר דברי- נאומו האחרון של משה ופרידתו מהעם ומהתפקיד.


וָאֹמַר אֲלֵכֶם.. לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם. ה’ אֱ-לֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם.. אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם (דברים א’ ט’-י”ב).

משה מגלה את חולשתו האנושית: מנהיג אחד, מוצלח ככל שיהיה, אינו מסוגל לשאת על גבו עם שלם..

היו קיימות בפניו שתי אפשרויות:  האחת – למנות בעצמו מנהיגים תחתיו – ‘אנשים מטעמו’ אשר סרים למרותו. והשנייה – לתת לעם את הזכות לבחור את אנשיו – מנהיגים ובעלי תפקידים ש ‘צומחים מהשטח’ ייתכן באופן ראוי  ומכובד, וייתכן גם שלא..

משה בחר באפשרות השנייה: הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם (י”ג).

נשאלת השאלה – מדוע? מדוע משה לקח הימור כה מסוכן? האם עם של עבדים שטרם התגבש ונמצא בתחילת דרכו, מסוגל בכלל לזהות מי ראוי להיות לו למנהיג? הרי, משה עצמו פקפק לכל אורך הדרך בדבר יכלתו להוביל את העם, אז כיצד הוא מפקיר החלטה כל כך חשובה בידי הציבור?

ובכן, במקרה שלפנינו משה סומך על “חכמת ההמונים”* והציבור מחזיר לו אמון: וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב-הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת (י”ד).

את האנשים שהעם בחר, הוא ממנה באופן רשמי ואף נותן להם גיבוי וגושפנקא כאילו היתה זו הבחירה שלו: וָאֶקַּח אֶת-רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם  שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם (ט”ו).

לאחר שהציבור זיהה את הפוטנציאל, משה הוא זה שמכשיר ומתדרך את המנהיגים שזה עתה נולדו: וָאֲצַוֶּה אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק.. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט.. לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ.. וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי.. (י”ז-י”ח).

 

משה אינו מוּנָע מתאוות שילטון ואינו מעוניין לרפד עצמו באמצעות ‘אנשי שלומו’. הוא מבין שהמפתח לבחירת בעלי תפקיד מוצלחים נמצא בידי העם ובתנאי שיהיה שותף אמיתי לבחירה ויקבל אחריות על גורלו.

מדובר אמנם ב”עם קשה עורף” אך בפירוש לא בעם אדיש – תורם בלי חשבון לבניית המשכן, אבל גם.. לעגל הזהב – ספונטאני ולא צפוי.

ריבוי הדעות והנכונות להירתם למען המטרה, הם סוד קסמו של העם ונקודת היתרון שמאפשרת למשה להשתמש בשעת הכושר ב”חכמת ההמונים” .

——-

*חכמת ההמונים – על פי הגדרת הויקיפדיה, היא הדעה הקולקטיבית של קבוצת יחידים. הויקיפדיה עצמה מסתמכת על רעיון “חכמת ההמונים”.