מהי מטרתה של פרשת המועדות שבפרשתנו?

מטרתה מפורשת בפתיחתה: ב מועֲדֵי ה’ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אתָם מִקְרָאֵי קדֶשׁ, אֵלֶּה הֵם מועֲדָי

.2 מטרה זו נתבארה בַּספרי לדברים (ראה קכז):

בשלושה מקומות מזכיר פרשת מועדות: בתורת כהנים (- ספר ויקרא) – מפני סדרן; בחומש הפקודים (במדבר כ”ח-כ”ט) – מפני קרבן (- המוספים); במשנה תורה (דברים ט”ז) – מפני העיבור

3. מטרת פרשת המועדות בספרנו היא אפוא לתת לישראל לוח מועדים שלם, שבו יִמָּנוּ כל מועדי השנה ויצויינו בתאריכיהם כל הימים שהם “מִקְרָאֵי קדֶשׁ”, האסורים בעשיית מלאכה. זוהי כוונת הספרי, האומר שפרשת המועדות בספרנו נכתבה “מפני סדרן” – כדי שהמועדים יהיו סדורים לישראל.

פרשתנו אכן כוללת את כל המועדים החלים במהלך השנה, והיא מסדרת אותם על פי תאריכיהם: החֵל מן המועד הראשון בשנה, החָל בחודש הראשון, ועד למועד האחרון בשנה, במחציתו השנייה של החודש השביעי. פרשת המועדות הזו מציינת בדרך כלל גם את דיניהם העיקריים של המועדים השונים, אך היא מקצרת באותם דברים הנידונים בפרשיות המועדים האחרות: בדיני הפסח וחג המצות היא מקצרת מאוד, כיוון שהללו נידונו בהרחבה בספר שמות (פרק י”ב); את חיוב העלייה לרגל להיראות את פני ה’ היא אינה מזכירה, משום שדין זה נידון בספר שמות (פרקים כ”ג ול”ד) ובספר דברים (פרק ט”ז); לדיני המוספים של המועדים השונים רומזת פרשתנו במילים החוזרות כמעט בכל המועדים – “וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה’ “, ורמזים אלו מתפרשים בהרחבה בדיני המוספים שבספר במדבר (פרקים כ”ח-כ”ט).

מאידך, פרשתנו מאריכה בדיני המועדים שלא נזכרו במקומות אחרים: בדיני יום הנף העומר (אף על פי שיום זה אינו מקרא קודש האסור בעשיית מלאכה), בדיני מנחת שתי הלחם והקרבנות הקרבים עמה בחג השבועות, בעונשי העובר על איסור האכילה ועל איסור המלאכה ביום הכיפורים, ובמצוות חג הסוכות – לקיחת ארבעת המינים וחובת הישיבה בסוכה.

ניתן אם כן, לסכם ולומר, שפרשיית המועדות שבפרשתנו היא הלוח הבסיסי של המועדים, המצוי בזיקה לפרשיות המועדות האחרות: משלים את מה שחסר בהן, ומקצר במה שכבר נכתב בהן. אין תימה אפוא, שפרשייה זו נקבעה להיקרא ביום הראשון של סוכות ובחול המועד פסח, מלבד קריאתה כחלק מפרשת אמור.

פורסם באתר דעת לפרשת אמור.