מקרה פרעה המתואר בהרחבה בפרשיותיו הראשונות של ספר שמות לא היה כל כך מטריד אם היה רק מקרה יחיד, בו שליט נתפס לשיגעון לדבר אחד וממית על עמו אסון. אולם ההיסטוריה האנושית הצליחה להוציא מקרבה עוד הרבה פרעונים קטנים וגדולים המחייבים אותנו ללמוד היטב את אותה תופעה ששמה פרעה, את אותם תסמינים של אותה הפרעה אישיותית, על מנת שנשכיל למנוע את הפרעה הבא.

כיצד זה התחיל?

“וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ.” (שמות א, ח-י)

פרעה הוא מלך חדש וחסר בטחון אך מצויד באמביציה חסרת מעצורים לשלוט. הוא מגלה אמצעי אפקטיבי ביותר לבצר את שלטונו – הפחד. הוא יוצר אויב דמיוני, הוא מגבש אידאולוגיה של שנאת האחר, ובאמצעות פריטה מתוחכמת על נימי הפחד האנושיים הוא מצליח לגייס את עמו למסע דיכוי אכזרי של עם אחר. כמה התופעה מוכרת לנו. האם פרעה היה פסיכופט? לצערי, מתיאור התורה עולה, שהיה אדם נורמאלי שהרע השתלט עליו וכשליט הצליח לגייס את ההמונים לשירות הרוע. ודווקא משום כך התופעה כל כך מטרידה. כיצד ניתן למנוע השנות תופעות אלו בעתיד? חוקר המוח פרופסור יצחק פריד הוטרד גם הוא משאלה דומה, כיצד מתרחש התהליך בו אנשים נורמליים הופכים לרוצחים בדם קר, תופעה שהגיע לשיא מפלצתי בשואה. פריד גילה שכל אותם מקרים חולקים מאפיינים משותפים. ראשית, קיומו של מרכיב אידיאולוגי, שמכוון נגד קבוצת האנשים האחרת: אמונות ורעיונות מוקדמים שהצדיקו באופן רציונלי את המעשים האיומים שנעשו אחר כך. שנית, ההתנהגות האלימה הייתה בעלת מרכיבים כפייתיים – אובססיביים.

“הנאצים, למשל, אחרי שכבר חיסלו את רוב היהודים בגטו מסוים, טרחו לחזור ולרדוף גם את המעטים האחרונים שהצליחו להתחמק. ההרג היה צריך להיות מוחלט” אומר פריד. “מאפיינים נוספים של התהליך הם התרחשותו בקבוצה – יש פה מעין ‘הדבקה קבוצתית’ – ודה־סנסיטיזציה, הקהיה הדרגתית של הרגש… זה לא היה פוגרום או הרג בשדה הקרב, שמתרחש בהמולה, מתוך התרגשות והתלהמות. פעולות הרצח ההמוני נעשו בקור רוח ותוך השטחה גמורה של הרגש…” (מתוך כתבה שהתפרסמה ב”הארץ”, סמדר רייספלד, 2015)

פריד הציע מודל לו קרא “סינדרום E” (מהמילה Evil-רוע) על פיו דווקא החלקים המפותחים ביותר שבמוח בהם “מותר האדם”, אותם חלקים המצויים בקליפת המוח הם אחראים לתופעה. “אני טוען, שסינדרום E מתרחש דווקא כאשר המוח המודרני – קליפת המוח – משתלט ולא מציית יותר להוראות ולבקרה של המוח הפרימיטיבי”. הנאצים לא התנהגו כחיות, חיות אינם טורפות אלא אם כן הם רעבות, הם התנהגו כבני אדם, כי רק אדם יכול להפוך לרוצח המונים תוך דיכוי מנגנוני הרגש הטבעי שלו.

דומני שניתן למצוא את אותן תופעות אותם גילה פריד בתיאור התורה: “וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'” (ח, טו) או “וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם”(ח, כח) מהי אותה הכבדת לב אם לא השתקה של אותם מנגנונים רגשיים הבולמים את האדם מלהפוך לרוצח, הקהיית הרגש הטבעי וקולו של המצפון. הכבדת הלב היא האובססיה לדבר אחד שהמיתה על פרעה ועמו את האסון הכבד מבלי לשמוע את פעמוני האזהרה המצלצלים.

אז כיצד להימנע מאותה תופעה? פריד טוען “באמצעות חינוך שניתן על ידי החברה. חינוך הוא הדבר היחיד שיכול לעצב את המוח מבחינת החיווט העצבי” חינוך זה ינהג זהירות יתרה מאידאולוגיות קיצוניות וכבר בעת התהוותם יקדש כלפיהם מלחמה חסרת פשר, לפני שיהיה מאוחר. חינוך לקבלת האחר והשונה, להתגברות על הפחד מהזר באמצעות היכרות והתקרבות. חינוך לשימוש מושכל ברגש, להקשבה לקול הלב ולא ניתוק רגשי. אם המצרים או הנאצים היו קשובים ללב הם לא היו הופכים לרוצחי המונים. פיתוח יכולת ההתבוננות העצמית וביקורתיות. זהירות מנהייה אחרי העדר, אחרי נורמות חברתיות ללא בדיקה קפדנית. חינוך לענווה. פרעה מתרברב במילים “וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה–מִי ה’ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל: לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יה’, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ” אם פרעה כמו מנהיגים אחרים בהיסטוריה לא היו לוקים באותו היבריס, אפשר שהיו נחסכים מהאנושות אסונות נוראים.