מחקר אירופאי מגלה כי פנסיונרים מרגישים פחות בודדים לאורך זמן, כאשר פעילויות חברתיות חדשות וקשרים אישיים עוזרים להפחית את הבידוד – במיוחד עבור נשים ופנסיונרים בעלי השכלה גבוהה.
מחקר: השפעת הפרישה על הבדידות באירופה. קרדיט תמונה: oneinchpunch / Shutterstock
מחקר שפורסם בכתב העת דוחות מדעיים בוחן את ההשפעות הסיבתיות של פרישה על שינויים לטווח קצר וארוכי טווח בבדידות באירופה.
רֶקַע
בדידות ובידוד חברתי תורמים באופן משמעותי לרווחתו של האדם. בדידות כרונית קשורה לסיכון מוגבר למחלות פיזיות ונפשיות ולתמותה מכל הסיבות.
קשישים ברחבי העולם נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לבדידות. המצב בולט יותר באירופה בגלל האוכלוסייה הגדולה של אזרחים מבוגרים. מספר הקשישים צפוי לעלות בשנים הקרובות עקב העלייה בתוחלת החיים וירידה בשיעורי הילודה.
קובעי המדיניות בדרך כלל מגיבים למצבים אלה על ידי דחיית הכניסה לפרישה, כך שניתן יהיה להבטיח את המימון הנדרש לתוכניות הפנסיה הציבוריות. מחקר זה חוקר את השפעות הפרישה על הבדידות כדי להודיע טוב יותר על מדיניות זו.
פרישה היא אירוע חיים חשוב עבור אנשים מבוגרים שמגיע עם מגוון השלכות בריאותיות נפשיות ופיזיות. מאחר שפרישה קשורה לסיום פתאומי של מגע חברתי במקום העבודה, סביר להניח שהיא תגביר את הבדידות בקרב פנסיונרים.
עדויות קיימות מצביעות על כך שהפרישה מפחיתה משמעותית את חלקם של עמיתים ברשתות החברתיות של קשישים. לעומת זאת, נמצא כי פרישה גם מגבירה את הסוציאליזציה עם חברים ובני משפחה, אשר בתורה יכולה להפחית את הבדידות.
במחקר זה, מדענים השתמשו במסגרת משתנים אינסטרומנטליים כדי לנתח הבדלים בכללי הזכאות לפנסיה בין ובתוך מדינות אירופה כדי לפענח את הקשר הסיבתי בין פרישה ובדידות.
תצפיות חשובות
המחקר ניתח נתונים מסקר הבריאות, ההזדקנות והפרישה באירופה (SHARE) כדי לחקור את ההבדלים בכללי הזכאות לפנסיה במסגרת משתנים אינסטרומנטליים. המחקר השתמש בנתונים מ-SHARE, סקר אורך המכסה תנאים בריאותיים, כלכליים וחברתיים עבור אנשים בני 50+ ב-13 מדינות באירופה ובישראל.
השפעות הפרישה על הבדידות נותחו בתקופות קצרות (מיד לאחר הפרישה) וארוכות טווח (ארבע עד שש שנים לאחר הפרישה). כללי הזכאות לפרישה סיפקו שונות אקסוגנית, ואיפשרו לחוקרים לזהות סיבתיות ולא מתאם.
הניתוח העלה כי פרישה מפחיתה משמעותית את הבדידות בטווח הארוך. עם זאת, בטווח הקצר, לפרישה לא הייתה השפעה מובהקת סטטיסטית על הבדידות.
לאחר ארבע עד שש שנים של פרישה, נצפתה ירידה משמעותית בהסתברות לתחושת בידוד וחוסר חברות. ממצא זה מצביע על כך שגם הכמות וגם האיכות של האינטראקציות החברתיות משתפרות בהדרגה עם הזמן לאחר הפרישה.
חינוך הוא גורם מכריע ידוע לבדידות שאדם עלול לחוות לאחר פרישה. במחקר זה, אנשים בעלי רקע השכלה גבוה נוטים יותר באופן משמעותי לחוות תחושות משופרות של בדידות ובידוד חברתי לאחר הסתגלות לפרישה.
לגבי השפעות מגדריות, המחקר מצא כי לנשים יש סיכוי גבוה יותר מגברים לחוות בדידות מיד לאחר הפרישה. עם זאת, בטווח הארוך, נצפה שיפור משמעותי בבדידות בקרב נשים. מעניין שגם הפרישה הגבירה את תחושותיהן של נשים של חוסר חברות בטווח הקצר, אך השפעה זו פחתה עם הזמן.
הפרישה גם הגבירה את תחושותיהן של נשים של חוסר חברות בטווח הקצר, שבסופו של דבר פחתו בטווח הארוך.
קשר סיבתי בין פרישה לבדידות
לגבי מנגנונים פוטנציאליים המניעים את השפעת הפרישה על הבדידות, המחקר מצא שאנשים מסתגלים לפרישה על ידי הגדלת הפעילות שלהם הן ברמה האישית והן ברמה הקבוצתית, אשר בתורה יכולה להגדיל את כמות ואיכות האינטראקציות החברתיות ואת גודל הרשתות החברתיות שלהם. ניתוח המימד הספציפי גילה כי בדידות בקרב פנסיונרים מורכבת מהיבטים כמו תחושת מבודדות וחוסר חברות. ההפחתה ארוכת הטווח בתחושות אלו הייתה בולטת במיוחד עבור נשים ואנשים בעלי השכלה גבוהה.
הניתוח המגדרי לא גילה השפעות משמעותיות לטווח קצר או ארוכות טווח של פרישה על בדידות בקרב גברים שבן זוגם עדיין עובדים. השפעה זו נבעה אך ורק על ידי הירידה בבידוד החברתי שלהם לאורך זמן.
לעומת זאת, נשים שבן זוגן עדיין עובדים חוו בדידות מיד לאחר הפרישה (אפקט לטווח קצר). העלייה לטווח קצר בבדידות נבעה מתחושה גדולה יותר של חוסר חברות. נשים שבן זוגן טרם יצאו לפנסיה מתמודדות עם פערי זוגיות גדולים יותר זמן קצר לאחר הפרישה. הדינמיקה הזו משתנה לעתים קרובות אם בן הזוג שלהם מצטרף אליהם בסופו של דבר לפרישה, ומקל על רגשות אלו לאורך זמן.
משמעות המחקר
המחקר מגלה כי פרישה מפחיתה משמעותית את הבדידות בטווח הארוך. ייתכן שהסיבה לכך היא השיפור ההדרגתי בתחושות הבידוד החברתי והיעדר חברות עבור אנשים פנסיונרים העוסקים בפעילויות חדשות כדי להגדיל את גודל הרשת החברתית שלהם.
במילים אחרות, המחקר מגלה שאנשים מסתגלים לפרישה על ידי הגברת המעורבות שלהם בפעילויות חדשות ובפעילויות קבוצתיות. כך, הם מרגישים יותר מחוברים חברתית ופחות בודדים לאחר מספר שנים של פרישה. ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של מדיניות התומכת במעורבות חברתית לאחר פרישה, במיוחד בקרב נשים ובעלי רמות השכלה נמוכות יותר.
המדענים מאמינים שהממצאים שלהם תורמים להבנה טובה יותר של האופן שבו מדיניות פרישה משפיעה על רווחתם של מבוגרים.
למרות הטיעון החזק של קובעי המדיניות לעיכוב הפרישה כדי לשמור על היציבות הפיננסית של מערכות הביטוח הלאומי, ממצאים אלה מדגישים את ההשפעה המיטיבה של פרישה על בריאות הנפש עבור אנשים שנותרו פעילים חברתית.
מדיניות ציבורית התומכת בפרישה יכולה להפיק תועלת מהכללת יוזמות המעודדות עבודה חלקית או הזדמנויות התנדבות לגמלאים והשקעות בתשתית ציבורית ידידותית לגיל.
