בסצנות האקשן מפעימות הלב של שובר הקופות האהוב עליך, זה לא תמיד השחקן מהרשימה שלוקח את הסיכונים אלא הגיבורים הבלתי מוזכרים – מבצעי פעלולים – שמביאים לחיים את הרגעים עוצרי הנשימה האלה. עם זאת, מאחורי הזוהר מסתתרת מציאות עגומה: חוסר הרצון של הנועזים האלה לדווח על טראומה בראש, מחשש שזה עלול לסכן את הקריירה שלהם.
בשובר הקופות שיצא לאחרונה, "The Fall Guy", הקהל מקבל מבט מאחורי הקלעים על מה שעוברים אנשי מקצוע פעלולים כדי ליצור את הרגעים המרגשים ביותר, ולמרות שהסרט הזה חוגג את אנשי המקצוע המיומנים האלה, הוא לא מדגיש את ההשפעה של פעלולים יכולים להשפיע על בריאותם.
החוקרים מאוניברסיטת אוהיו, ד"ר ג'פרי ראסל וד"ר אליזבת בוורלי, התעמקו בסוגיה זו באמצעות מחקר איכותי חדש שפורסם ב"Journal of Occupational Medicine & Toxicology", והגביר את קולם של מבצעי פעלולים שלעתים קרובות אינם נשמעים. המחקר שלהם, שפורסם כהמשך למחקר קודם, מאיר אור על האתגרים שעומדים בפני אנשי מקצוע בפעלולים בנוגע לדיווח עצמי של פגיעות ראש וההשלכות הפוטנציאליות לטווח ארוך על בריאותם ופרנסתם.
מחקר איכותי זה מאפשר למבצעי פעלולים לתאר במילים שלהם על חוויותיהם עם פציעות ראש, כיצד הן מנוהלות וכיצד התעשייה יכולה להשתפר בהבטחת בריאותם ובריאותם של מבצעי פעלולים לעתידם".
ד"ר ג'פרי ראסל, פרופסור חבר במכללה למדעי הבריאות והמקצועות
המחקר נערך במשותף על ידי מבצעי פעלולים קנדיים והוא מספק פלטפורמה שלא יסולא בפז עבור חברי המקצוע שלהם לשתף את חוויותיהם בעילום שם. היא חושפת חשש מתפשט בקרב מבצעים שדיווח על פציעות עלול לגרום לסילוקם או לתיוג כאחריות, ובכך לאיים על סיכויי העבודה העתידיים שלהם.
"הרבה מבצעי פעלולים חוששים לדווח על הפציעות שלהם, במיוחד טראומת ראש, מחשש שהם יוכנסו לרשימת "לא לשכור" או שיסתכלו עליהם כאחריות", הסביר ראסל. "ככל שיותר פציעות או טראומות, קשה יותר למצוא עבודה. אבל זה לא אמור להיות ככה; חברות ההפקה והאיגודים שלהן צריכים להבטיח שמבצעי פעלולים יטופלו ולא נזפו על כל פציעות שנגרמו להם בעבודה. "
לסלי מקמייקל, רכזת פעלולים, מבצעת פעלולים ומחברת שותפה במחקר, מציעה תובנה ממקור ראשון לגבי האתגרים העומדים בפני אנשי מקצוע פעלולים. מתוך חוויותיה, היא מדגישה את הצורך באמצעים יזומים למניעת פציעות ראש והן לטפל בהן כשהן מתרחשות.
"ב-10 השנים הראשונות שלי כמבצע פעלולים, שמתי לב שיש אנשים מסוימים שהיו להם כמה בעיות התנהגות ולמדתי שרבים מהם סבלו מטראומה חוזרת ונשנית של ראש שבה לא הייתה להם את הבטיחות המתאימה בעת ביצוע פעלולים כמו תאונות דרכים." מקמייקל, שעשה פעלולים בסרטים כמו "אקס-מן: היעד האחרון", "יעד סופי 3" ו"ארבעת המופלאים", אמר. "במיוחד בימים עברו, הבטיחות לא הייתה בראש סדר העדיפויות ולכן יש כמה מבצעי פעלולים מבוגרים יותר שפגשתי או שמעתי בהם ההזדקנות הייתה קשה יותר עבורם מבחינה קוגניטיבית בגלל פציעות שנגרמו להם בזמן ביצוע פעלולים. כשהתחלתי לראות זה יותר ויותר, ידעתי שזו בעיה אמיתית בתעשייה שלנו ושהאוכלוסייה הזו לא פונה לעתים קרובות לעזרה רפואית מחשש להיות מובטל".
לדברי בוורלי, שסייעה בניתוח הנתונים האיכותניים, מחקר זה מדגיש את המשמעות של הבנת האגרה הרגשית והפסיכולוגית של מצבים בריאותיים על אנשים.
"הכוח של מחקר איכותני הוא שהוא נותן למשתתפים קול להביע את מה שחשוב להם ולמה", אמר בוורלי, הקרן למורשת אוסטאופתית ראלף ס. "לעתים קרובות כל כך בתחום הבריאות, אנחנו חושבים על תוצאות כמותיות מכיוון שלעיתים קרובות קל יותר להבין ערך מספרי. מה שאנחנו שוכחים או נכשלים לשאול זה איך מצבים בריאותיים גורמים לאנשים להרגיש. איך אנחנו מרגישים לעתים קרובות מכתיב את המחשבות וההתנהגויות שלנו. בסך הכל. , זה יכול לשפר את התקשורת, מעורבות הטיפול והתוצאות הקליניות."
למרות שהמחקר האיכותי הזה אינו מספק ראיות מספריות, הוא מספק משהו נוסף – תיעוד רשמי של מבצעי פעלולים עצמם, לא אנקדוטות או שמועה. סוג זה של מחקר יכול להילקח לאולפנים ואיגודים כדי להשתמש בהם כמשאבים לקידום שיפורים בתחום זה.
"צפינו בתוצאות השליליות של טראומת ראש בכדורגל ובענפי ספורט אחרים ובוצעו שינויים בחמש השנים האחרונות כדי למנוע ולהפחית את מספר זעזוע המוח האלה", הסביר בוורלי. "התקווה שלי היא שתעשיית הקולנוע מושכת קווים מקבילים ורואה בכך הזדמנות להתערב ולבצע שינויים. מבצעי פעלולים הם חלק בלתי נפרד מתעשיית הבידור, ומגיע להם לעבוד בסביבה בטוחה".
הממצאים מהמחקר גם מזהים צורך ברור לשפר את איכות סביבת העבודה בענף שלהם.
כפרפורמר, מקמייקל מבצע פעלולים שנעים בין אומנויות לחימה לרצפי נהיגה, עבודה עם אש, נפילות גבוהות ועוד, אך מציין שבשל אופי העבודה, גם כאשר מישהו נפצע, הוא ימשיך לדחוף את הכאב. במטרה לעבוד.
"למרבה הצער, עם טראומת ראש אין הרבה הוכחות פיזיות לספר על האיגוד או הסטודיו שלך או להביא לחברת הביטוח שלך כדי להבטיח שיטפלו בך. אנשים רוצים לעבוד בענף הזה וכדי להתפרנס צריך פעלולים שיהיו על הסט, מעבירים את עצמם ללא הרף בפעלולים שעלולים להיות מסוכנים כשהם באמת צריכים לנוח ולדאוג לגוף ולמוח שלהם, עם זאת, זה לא משלם את החשבונות.
עבודתם החלוצית של מקמייקל וראסל הניחה את הבסיס לקידום מחקר בתחום קריטי זה והתמיכה שלהם פועלת לטפח תרבות של בטיחות ותמיכה בתעשייה, תוך הבטחה שרווחתם של מבצעי פעלולים תישאר בראש סדר העדיפויות.
"זה מגניב להיות מעורב במשהו שבו אני יכול לעזור ובפוטנציאל להחזיר לאנשים שעבדתי איתם הרבה זמן", מקמייקל, שגם לו יש דוקטורט. בפסיכולוגיית מדיה, הוסיף.
ראסל גם הקים צוות משימה בינלאומי המורכב ממבצעי פעלולים, חוקרים ואנשי מקצוע בתחום הבריאות מרחבי העולם כדי לסייע בקידום בריאותם של מבצעי פעלולים.
