פעילות גופנית מנוגדת למחיר הנפשי של הבידוד החברתי

במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת טבע בריאות הנפש, קבוצת חוקרים חקרה כיצד פעילות גופנית משמשת כמנגנון פיצוי להשפעות השליליות של בידוד חברתי על בריאות הנפש באמצעות יומנים אלקטרוניים, תאוצה ונוירו-דמייה.

לימוד: הבדלים בין המינים בהקשר של פעילות גופנית עם כל סיבה ותמותה קרדיווסקולרית.

רקע כללי

בידוד חברתי ובדידות הם קטלניים כמו סיכונים בריאותיים משמעותיים כמו השמנת יתר, שתייה מרובה או עישון של 15 סיגריות ביום, פוגעים משמעותית ברווחה הרגשית, פוגעים ברשתות המוח מסותות רגשות ומגדילים את הסיכון להפרעות מצב רוח. מגיפת מחלת הקורונה 2019 (COVID-19) הגבירה את הצורך בהתערבויות נגד ההשפעות השליליות של ריחוק חברתי על בריאות הנפש. פעילות גופנית, מועילה לרווחה רגשית ומקושרת לאזורי מוח חיוניים לוויסות רגשות, מציגה פתרון מבטיח. עם זאת, נדרש מחקר נוסף כדי להבין את המנגנונים, לחדד את ההתערבויות ולהבטיח את יעילותן בקבוצות שונות.

לגבי המחקר

המחקר הנוכחי תוכנן בדיוק כדי לעמוד בסטנדרטים האתיים של מחקר רפואי, בהתאם לגרסת הצהרת הלסינקי 2013. ועדת הביקורת המוסדית, שנערכה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת היידלברג במנהיים, אישרה את המחקר, כאשר כל המשתתפים סיפקו הסכמה מדעת בכתב. כדי לפצות על הזמן והמאמץ שלהם, הוצעו למשתתפים תגמולים כספיים.

המחקר כלל שני שלבים: המחקר הראשי ומחקר שכפול. המשתתפים כללו קבוצה מגוונת של 317 צעירים בריאים בגילאי 18-28, שגויסו בין ספטמבר 2014 לנובמבר 2018, ומדגם שכפול של 30 מבוגרים בריאים בגילאי 18-63, שגויסו מדצמבר 2019 עד יולי 2022 במהלך מגיפת COVID-19 . אנשים אלה, שנבחרו לייצג דמוגרפיה רחבה, השתתפו במחקר על ידי לבישת מדי תאוצה למעקב אחר פעילות גופנית ושימוש ביומנים אלקטרוניים מבוססי סמארטפון כדי לתעד קשרים חברתיים ומצבים רגשיים.

בנוסף לנתונים התנהגותיים, תת-קבוצה של משתתפים עברו סריקות תהודה מגנטית פונקציונלית במצב מנוחה (fMRI) לניתוח תפקוד המוח, במיוחד תוך התמקדות ב-Default Mode Network (DMN), סמן עצבי הקשור לבידוד חברתי ולסיכון לדיכאון. הצוות קבע את מידת המדגם הסופי שלהם (n=317) לאיתור השפעות צפויות על ידי התייחסות למחקרי סימולציה עדכניים, שהצביעו על דרישה של לפחות 200 משתתפים לכוח סטטיסטי מספיק. ניתוח נתונים כלל תוכנות סטטיסטיות ומתודולוגיות מתוחכמות לחקור את הקשרים המורכבים בין מגע חברתי, פעילות גופנית ורווחה רגשית. זה כלל הן השפעות בתוך המשתתפים והן מנבאים של בדידות בין המשתתפים, תוך שימוש בטכניקות מודלים מתקדמות רב-שכבות. נתוני תפקוד המוח, במיוחד קישוריות DMN, נותחו גם הם כגורם.

תוצאות המחקר

במחקר, הקשר בין בידוד חברתי רגעי וירידה בערכיות רגשית התמתן באופן משמעותי על ידי פעילות גופנית של אנשים. באופן ספציפי, עיסוק ברמות גבוהות יותר של פעילות גופנית נמצא כמפחית באופן משמעותי את ההשפעה השלילית של בידוד חברתי על רווחה רגשית. המחקר הציע כי ממוצע של 349 מילי-ג' (1 מילי-גרם הוא אלפית ה-G (כוח הכבידה על פני כדור הארץ) של פעילות גופנית במהלך שעה, שווה ערך להליכה בקצב של בערך שלושה מיילים לשעה, היה הכרחי כדי לנטרל את ההשפעות השליליות של בידוד חברתי על מצב הרוח בחיי היומיום. ההשפעה המפצה הזו של פעילות גופנית על מצב הרוח שוכפלה באופן עקבי במדגם שני שנצפתה במהלך מגיפת ה-COVID-19, מה שמחזק עוד יותר את הממצאים הראשוניים.

ברמה הנוירו-ביולוגית, המחקר גילה שאנשים עם קישוריות תפקודית גבוהה יותר במצב מנוחה בתוך ה-DMN היו מיומנים במיוחד בפיצוי על ליקויים רגשיים-חברתיים רגעיים באמצעות פעילות גופנית. קשר זה הדגיש את הפוטנציאל של פעילות גופנית כמנגנון פיצוי רב עוצמה עבור אלו הנמצאים בסיכון פסיכולוגי ונוירו-ביולוגי גבוה יותר לחוות בדידות ודיכאון.

בנוסף, המחקר בחן את היתרונות של פעילות גופנית מנקודת מבט בין-אישית, תוך התאמה בין גורמי סיכון פסיכולוגיים מבוססים לבעיות נפשיות. משתתפים עם רשתות חברתיות קטנות יותר אך רמות גבוהות יותר של פעילות גופנית רגילה הפגינו רמות נמוכות יותר של בדידות תכונה בהשוואה לעמיתיהם הפחות פעילים. יתרה מזאת, אנשים שהשתמשו ביעילות בפעילות גופנית כמנגנון פיצוי נמצאו בסבירות נמוכה יותר לחוות תחושות בדידות תכופות במהלך הנעילה הראשונית של COVID-19, מה שמדגיש את החוסן שמספקת מעורבות פיזית קבועה.

ניתוחי חקר הרחיבו את הממצאים הללו למצבי מגיפה, והוכיחו שאפילו פעילות גופנית קלה או תרגילים המבוצעים בבית יכולים לאזן ביעילות את הגירעון החברתי-אפקטי, ומציעים השלכות מעשיות לשמירה על רווחה נפשית תחת הגבלות כמו עוצר או סגירת חדר כושר.

מסקנות

לסיכום, מחקר זה מראה שפעילות גופנית מפחיתה את ההשפעות השליליות של בידוד חברתי על מצב הרוח, תוך שימוש ביומן אלקטרוני ובנתוני מד תאוצה לניתוח מפורט מעבר למחקר מסורתי מבוסס שאלונים. נמצא כי הליכה מתונה מפחיתה ליקויים רגשיים-חברתיים, אפילו יותר אצל אלו בסיכון גבוה יותר להפרעות רגשיות. הממצאים מצביעים על פעילות גופנית כאסטרטגיה מרכזית לשיפור הבריאות הנפשית והנחיית התערבויות לאחר מגיפה.