Search
Study: High-Impact Exercise Increased Femoral Neck Bone Density With No Adverse Effects on Imaging Markers of Knee Osteoarthritis in Postmenopausal Women. Image Credit: lzf / Shutterstock

פעילות גופנית בעלת השפעה גבוהה מגבירה את צפיפות העצם מבלי לפגוע בבריאות הברכיים אצל נשים לאחר גיל המעבר

במחקר שפורסם לאחרונה ב- כתב עת לחקר עצמות ומינרלים, חוקרים העריכו את ההשפעה של פעילות גופנית בעלת השפעה רבה על צפיפות עצם צוואר הירך ודלקת מפרקים ניוונית בברך (OA) (מחלת מפרקים ניוונית הגורמת לפירוק סחוס וכאבי מפרקים) סמנים ביולוגיים בדימות לאחר גיל המעבר בריא (התקופה בחייה של אישה לאחר הפסקת המחזורים החודשיים שלה במשך שנים עשר חודשים רצופים) נשים.

מחקר: פעילות גופנית בעלת השפעה גבוהה מוגברת בצפיפות עצם צוואר הירך ללא השפעות שליליות על סמני הדמיה של אוסטיאוארתריטיס בברך בנשים לאחר גיל המעבר. קרדיט תמונה: lzf / Shutterstock

רקע כללי

אוסטאופורוזיס (OP) (מצב המאופיין בעצמות מוחלשות, הגדלת הסיכון לשברים) ו-OA משפיעים על מיליונים ברחבי העולם, כאשר צפיפות מינרלים גבוהה יותר של עצם (BMD) קשורה לירידה בסיכון להתקדמות OA אך סיכון מוגבר ל-OA בברך. נשים לאחר גיל המעבר נמצאות בסיכון גבוה יותר ל-OP עקב מחסור באסטרוגן ויש להן שכיחות OA גבוהה יותר מגברים. פעילות גופנית בעלת השפעה גבוהה יכולה להגביר את ה-BMD, עם תוצאות מעורבות בנשים לאחר גיל המעבר. פעילות גופנית חד-צדדית מתקדמת שיפרה את ה-BMD של צוואר הירך בנשים לפני גיל המעבר ובגברים מבוגרים. יש צורך במחקר נוסף כדי לאשר את ההשפעות ארוכות הטווח והבטיחות של פעילות גופנית בעלת השפעה רבה על בריאות העצמות והמפרקים בנשים לאחר גיל המעבר.

לגבי המחקר

הניסוי הנוכחי כלל 6 חודשים של פעילות גופנית חד-צדדית בעלת השפעה רבה על רגל תרגיל שהוקצתה אקראית (EL) בהשוואה לרגל הבקרה הנגדית (CL). באישור ועדות האתיקה, המשתתפים סיפקו הסכמה מדעת בכתב לפני ההרשמה. נשים לאחר גיל המעבר בגילאי 55 עד 70 גויסו, עם החרגות לזכאות לטיפול תרופתי OP, פציעות מפרקים, מצבים רפואיים המונעים פעילות גופנית, אינדקס מסת גוף (BMI) מעל 30 ק"ג/מ"ר, מחקרים אחרונים בקרינה מייננת, תדירות פעילות גופנית בעלת השפעה גבוהה, מגנטי הדמיית תהודה (MRI) או Dual-energy X-ray Absorptiometry (DXA) התוויות נגד ותרופות המשפיעות על העצם.

ההקרנה כללה ראיונות טלפוניים ובדיקות בסיס, הכוללות שאלוני בריאות ופעילות גופנית, סריקות DXA והערכות התאמה. סריקות MRI בסיס ואיסוף נתונים של כוח תגובה קרקעי (GRF) לאחר היכרות עם פרוטוקול הדילוג. למשתתפים הוקצתה אקראית רגל תרגיל והשלימו את הפגישה הראשונה בפיקוח. לאחר 6 חודשים, נאספו נתונים חוזרים של DXA, MRI ו-force plate.

נתוני בריאות, פעילות גופנית וצריכת סידן נרשמו. סריקות DXA ניתחו את כל הגוף, עצם הירך ועמוד השדרה המותני לאיתור BMD של צוואר הירך, תכולת מינרלים בעצמות (BMC) ומודול חתך (Z). ניקוד חצי כמותי עבור נגעי מח עצם (BML) ומומים בסחוס השתמשו במערכת MRI Osteoarthritis Knee Score (MOAKS). GRFs במהלך דילוג משוער עומס אוסטאוגני.

ההתערבות דרשה 50 הקפות רב-כיווניות יומיות, שהתקדמו במשך 6 חודשים, כאשר המשתתפים מנהלים יומני פעילות גופנית. ניתוח הנתונים השתמש במבחנים t-זוגיים, מדדים חוזרים ניתוח שונות (ANOVA) ומבחני מקנמר, עם מובהקות שנקבעה ל-p < 0.05. חישובי גודל המדגם דרשו 30 משתתפים כדי לזהות שינויים ב-BMD של צוואר הירך.

תוצאות המחקר

מאפייני הבסיס לא הצביעו על הבדלים משמעותיים בצוואר T של צוואר הירך בין הרגליים. מבין 42 המשתתפים שחולקו באקראי, נתוני מעקב היו זמינים עבור 35. שבעה משתתפים אבדו למעקב או פרשו עקב אי נוחות בברך או אכילס טנדינופתיה. שני משתתפים פרשו רשמית אך חזרו לקבלת נתוני מעקב; אחד נסוג עקב אי נוחות בברך, שהתאוששה לאחר הפסקת התרגיל, ואחר עקב פגיעה בברך שאינה קשורה להתערבות.

הדבקות הוערכה במהלך 16 השבועות האחרונים, כאשר למשתתפים נקבעו 50 כשות מדי יום. הדבקות הממוצעת הייתה 76.8%, כאשר 29 משתתפים התאמנו לפחות 4 ימים בשבוע. המשתתפים דיווחו על ממוצע של 3.4 ימים של פגישות שהוחמצו, בעיקר בגלל כאב בקרסול או בברך.

לא היו שינויים משמעותיים במסת השומן הכוללת בגוף, במסה הרזה או במסה הרזה של ה-EL וה-CL. ממוצע השיא האנכי (v)GRF של 10 כשות רצופות לא הראו הבדלים בין הרגליים בקו הבסיס. לאחר התערבות, ה-vGRF עלה בשתי הרגליים (EL ב-10% ו-CL ב-7%), מה שמצביע על עלייה בעוצמת הדילוג במשך 6 חודשים.

מדידות עצם לא הצביעו על הבדלים בסיסיים בין הרגליים. לאחר 6 חודשים של פעילות גופנית בעלת השפעה גבוהה, ה-BMD הממוצע של צוואר הירך עלה ב-EL ב-0.81% וירד ב-CL ב-0.57%. שינויים דומים נצפו עבור BMC ו-Z. BMD ירד ב-0.9% מהבסיס.

באזורי עניין בודדים (ROIs), ה-ROI השוקי המדיאלי של הפרוסה המרכזית הראה אינטראקציה מובהקת של רגל × זמן, שלא הייתה מובהקת סטטיסטית לאחר התאמה להשוואות מרובות.

הערכה חצי כמותית של מדדי מפרק הברך הראתה שכיחות בסיס גבוהה של BMLs ומומים בסחוס, במיוחד במפרק הפטלופמורלי (PFJ). בעקבות ההתערבות, לא היו הבדלים משמעותיים בין החזר ROI שהתקדם לאלו שלא. לחמישה משתתפים הייתה התקדמות BML ב-EL וחמישה ב-CL. לארבעה משתתפים היו שיפורים בציון BML ב-EL וחמישה ב-CL. לשישה משתתפים הייתה התקדמות של מומים בסחוס ב-EL וארבעה ב-CL, עם שני שיפורים ב-EL ושלושה ב-CL.

מסקנות

לסיכום, מחקר זה הוא הראשון להראות כי שישה חודשים של פעילות גופנית חד-צדדית בעלת השפעה גבוהה יכולה לשפר משמעותית את BMD, BMC ו-Z של צוואר הירך בנשים לאחר גיל המעבר מבלי להשפיע לרעה על סחוס הברך או התקדמות OA. ממצאים אלו מנוגדים למטא-אנליזות קודמות ומצביעים על כך שהעמסה סדירה ומתקדמת משפרת ביעילות את חוזק העצם באוכלוסייה זו. המחקר גם הצביע על כך שפעילות גופנית בעלת השפעה גבוהה היא התערבות בטוחה ומועילה לשיפור כוח הירך בנשים לאחר גיל המעבר.

דילוג לתוכן