מחקר שפורסם לאחרונה ב הַשׁמָנָה בוחן הבדלים בתזמון של פעילות גופנית מתונה עד נמרצת (MVPA) והשפעתה על רמות הגלוקוז בדם ותפקוד מטבולי אצל מבוגרים עם עודף משקל והשמנת יתר.
לימוד: השפעת תזמון הפעילות הגופנית המתונה עד נמרצת אורח החיים על השליטה הגליקמית במבוגרים בישיבה עם עודף משקל/השמנה והפרעות מטבוליות. קרדיט תמונה: Nomad_soul / Shutterstock.com
כיצד השעה ביום משפיעה על רמות הגלוקוז?
אנשים שמנים נוטים יותר לפתח פגיעה בסבילות לגלוקוז, עמידות לאינסולין וסוכרת מסוג 2. הפחתת משקל באמצעות ניהול תזונתי ופעילות גופנית (PA) מומלצת לעתים קרובות כדי לשפר את השליטה הגליקמית אצל אנשים שמנים.
MVPA יעיל בהומאוסטזיס של גלוקוז בקרב אנשים הסובלים מהשמנת יתר או עודף משקל. עם זאת, העיתוי האופטימלי של MVPA נותר לא ברור.
תהליכים פיזיולוגיים מוסדרים על ידי מקצבים צירקדיים; לכן, רמות הגלוקוז בדם משתנות לאורך היום. שריר השלד אחראי בעיקר על פינוי גלוקוז מהדם, בעוד שספיגה מופחתת על ידי תאי שריר בשעות אחר הצהריים והערב תורמת לעלייה ברמות הסוכר בדם בזמנים אלו.
לפיכך, MVPA בהמשך היום יכול לשפר את ההומאוסטזיס של הגלוקוז. זה הוכח במחקרים קודמים שבדקו רמות גלוקוז לילה והמוגלובין מסוכרר (HbA1c).
מחקרים קודמים התמקדו לעתים קרובות בפעילות גופנית באורח חיים (PA) בשילוב עם רמות גלוקוז ליליות ויומיות, בעיקר בזמן הצום וללא התחשבות בתזמון. זה הניע את המחקר הנוכחי, שבו הוערך התזמון של MVPA כחלק מחיי היומיום מול רמות הגלוקוז.
מה הראה המחקר?
המחקר הנוכחי כלל 186 מבוגרים עם גיל ממוצע של 46.8 שנים. גם גברים וגם נקבות היו מיוצגים באותה מידה. כל משתתפי המחקר סבלו מהשמנת יתר או עודף משקל, עם אינדקס מסת גוף ממוצע (BMI) של 32.9.
תקופת המחקר של 14 ימים סווגה לימים לא פעילים או לימים שבהם המשתתפים היו פעילים במידה מסוימת, פעילים או פעילים מאוד בהתבסס על הנחיות ארגון הבריאות העולמי (WHO) בנושא פעילות גופנית. הפעילות נוטרה באמצעות מדי תאוצה, בעוד שרמות הגלוקוז תועדו על ידי מכשירים לניטור גלוקוז מתמשך.
תזמון הפעילות נרשם כ-PA בוקר, אחר הצהריים או ערב, אשר שיקף פעילות שבוצעה בין השעות 6:00-12:00, 12:00-18:00 ו-18:00 עד 12:00, בהתאמה. MVPA מעורב שיקף PA ללא תזמון ברור.
MVPA מעורב היווה יותר PA מכל קבוצת תזמון אחרת. ה-MVPA הממוצע היה 24 דקות ביום.
פעילות מסוימת הייתה קשורה לרמות נמוכות יותר של גלוקוז בדם, כולל 24 שעות, יומיות או ליליות בהשוואה לחוסר פעילות. ליתר דיוק, רמות הגלוקוז הממוצעות של 24 שעות היו נמוכות ב-1.0 ו-1.5 מ"ג/ד"ל במהלך ימים פעילים מעט ומאוד, בהתאמה, בהשוואה לימים לא פעילים. כמו כן, רמות הגלוקוז הליליות הופחתו ב-1.5, 1.6 ו-1.7 מ"ג/ד"ל בימים פעילים במידה מסוימת, פעילים ומאוד פעילים, בהתאמה.
רמות נמוכות יותר של גלוקוז בדם יומי, לילה ו-24 שעות ביממה הופחתו כאשר MVPA בוצע בתדירות גבוהה יותר בין 18:00 לחצות. דפוסי בוקר ודפוסי MVPA מעורבים לא היו קשורים לשינויים כלשהם ברמות הגלוקוז בדם.
גם רמות הגלוקוז בדם במשך 24 שעות וגם ליליות היו הנמוכות ביותר עם פעילות גופנית בערב בהשוואה לקבוצה הלא פעילה. בסך הכל, עלייה ב-MVPA היומית הייתה קשורה לרמות נמוכות יותר של 24 שעות ורמות גלוקוז ליליות.
שיפורים אלו היו בולטים במיוחד בקרב גברים ונשים כאחד עם פגיעה בוויסות הגלוקוז. יתרה מכך, עם 150-300 דקות של MVPA מדי שבוע, מושגת בקרת גלוקוז משופרת בהשוואה לחוסר פעילות.
ממצאים אלה מדגישים את התחום המבטיח של תזמון MVPA כגישה חדשה לשיפור הבריאות המטבולית אצל אנשים בסיכון לפתח מחלות לב וכלי דם."
מסקנות
ממצאי המחקר מצביעים על כך שהצטברות של MVPA בעיקר בשעות הערב קשורה לייצוב טוב יותר של רמות הגלוקוז בדם בקרב מבוגרים בישיבה שמנים וסובלים מעודף משקל עם חילוף חומרים לקוי. לפיכך, גם הנפח האופטימלי וגם התזמון של הפעילות היומית חיוניים לשמירה על בקרת הגלוקוז.
ממצאים אלו מתיישבים עם מחקרים קודמים שבהם נצפתה תנגודת מופחתת לאינסולין בקרב מבוגרים עם BMI גבוהים שהיו הפעילים ביותר בשעות אחר הצהריים או הערב בהשוואה לפעילות מעורבת או בוקר.
המנגנונים האחראים לקשר זה עשויים לכלול הגברת היעילות של ספיגת הגלוקוז בשרירי השלד בזמן שהוא נמוך, יחד עם רגישות לאינסולין. יתר על כן, PA לילי עשוי להגביר גנים circadian בשרירי השלד שהם מפתח לתהליכים מטבוליים. פעילות גופנית עשויה גם להגביר את הטרנסלוקציה של טרנספורטר גלוקוז מסוג 4 (GLUT-4).
אפילו בקרב אנשים עם סוכרת, פעילות גופנית בערב עשויה לשפר את השליטה הגליקמית בהשוואה לפעילות גופנית בבוקר, המגבירה את רמות הקורטיזול ובעקבות זאת גורמת להיפרגליקמיה. אצל אנשים פעילים יותר, ההשפעות שנצפו יכולות להיות גדולות יותר.
יש צורך במחקר עתידי כדי לחקור דפוסים אלו בקרב מבוגרים ואנשים עם סוכרת, אשר זקוקים ביותר להתערבויות אאוגליקמיות.
