נשים רבות שמקבלות כימותרפיה חוות ירידה ביכולת לזכור, להתרכז ו/או לחשוב – המכונה בדרך כלל "כימו-מוח" או "ערפל מוחי" – הן לטווח הקצר והן לטווח ארוך. בניסוי קליני שנערך לאחרונה בקרב נשים שהחלו כימותרפיה לסרטן השד, אלו שהחלו במקביל תוכנית אימונים אירוביים דיווחו בעצמם על שיפור גדול יותר בתפקוד הקוגניטיבי ובאיכות החיים בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול סטנדרטי. הממצאים מתפרסמים על ידי Wiley באינטרנט ב סַרְטָןכתב עת בעל ביקורת עמיתים של האגודה האמריקנית לסרטן.
המחקר, שנקרא ה פעילות גופנית אירובית ותפקוד קוגניטיבי בנשים עם סרטן השד ניסוי (ACTIVATE), כלל 57 נשים קנדיות באוטווה ובונקובר שאובחנו עם סרטן שד בשלב I-III והחלו כימותרפיה. כל הנשים השתתפו ב-12-24 שבועות של פעילות אירובית: 28 התחילו את התרגיל הזה כשהתחילו כימותרפיה ו-29 התחילו לאחר סיום הכימותרפיה. הערכות תפקוד קוגניטיבי נערכו לפני התחלת הכימותרפיה ולאחר סיום הכימותרפיה (לכן, לפני שהקבוצה האחרונה התחילה את תוכנית האימונים).
נשים שהשתתפו בתוכנית האימונים האירוביים במהלך הכימותרפיה דיווחו בעצמן על תפקוד קוגניטיבי טוב יותר וחשו שהיכולות המנטליות שלהן השתפרו בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול סטנדרטי ללא פעילות גופנית. בדיקה נוירופסיכולוגית – שיטה מבוססת ביצועים המשמשת למדידת מגוון תפקודים נפשיים – גילתה ביצועים קוגניטיביים דומים בשתי הקבוצות לאחר השלמת הכימותרפיה.
הממצאים שלנו מחזקים את הטענה להפיכת הערכת פעילות גופנית, המלצה והפניה לחלק שגרתי בטיפול בסרטן; זה עשוי לעזור להעצים נשים שחיות עם ומעבר לסרטן לנהל באופן פעיל הן את בריאותן הפיזית והן הנפשית במהלך הטיפול ואחריו."
ג'ניפר ברונט, דוקטורט, סופרת ראשית, אוניברסיטת אוטווה
ד"ר ברונט ציינה שנשים רבות שעוברות כימותרפיה לסרטן השד נותרות לא פעילות מספיק, וישנן תוכניות פעילות גופנית מוגבלות המותאמות לצרכיהן. "כדי להתמודד עם זה, אנו דוגלים בשיתוף פעולה בין מגזרים שונים – אקדמי, בריאות, כושר וקהילה – כדי לפתח תוכניות פעילות גופנית המיועדות במיוחד לנשים עם סרטן השד", אמרה. "תכניות אלו צריכות להיות קלות לאימוץ וליישם באופן נרחב, ולסייע בהפיכת היתרונות של פעילות גופנית לנגישה יותר לכל הנשים המתמודדות עם האתגרים של טיפול והחלמה בסרטן."