הכותרת של דברי היא מילת השנה על פי עורכי מילון אוקספורד (וכמובן לבחירתו המפתיעה של טראמפ חלק בעניין). אולם לדעתי מילה זו משקפת מציאות הפוכה, של להג אין סופי, פוליטיקלי-קורקט, מכבסת מילים, יחצנות ופרסום האוכלות כל חלקה טובה. אנו חיים בתרבות של שקר ואנשים צמאים למילת אמת, לא מהיום…

המדרש מתאר ויכוח טרום בריאת העולם שנתקל בהתנגדות לבריאתו:

“אמר רבי סימון: בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראֹת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות. מהם אומרים אל יִבָּרֵא, ומהם אומרים יִבָּרֵא, הדא הוא דכתיב: (תהלים פה, יא) חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. חסד אומר: יִבָּרֵא, שהוא גומל חסדים. ואמת אומר: אל יִבָּרֵא, שכולו שקרים. צדק אומר: יִבָּרֵא, שהוא עושה צדקות. שלום אומר: אל יִבָּרֵא, דכוליה קטטה. מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח, יב) וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה.” (בראשית רבה פרשת בראשית פרשה ח, ה)

טענתו הנוקבת של המדרש כלפי המין האנושי, שכולו שקרים ומלחמות אגו מיותרות. על מנת בכל זאת לברוא את העולם, נאלץ הבורא להשליך את האמת ארצה. משמעות ההשלכה לאפשר את קיומה של חברת בני האדם למרות שתכיל בהכרח שקרים ומלחמות בלתי פוסקות.

אולם המדרש לא עוצר כאן ויש לו חלק נוסף:

“אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים! מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה (חותם) שלך?! תעלה אמת מן הארץ! הדא הוא דכתיב (תהלים פה, יב) אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח”.

המלאכים לא מוותרים ומסרבים לקבל את הפשרה הכואבת של השלכת האמת ארצה, הם דורשים את כבודה ומקומה. ואכן מובטח להם שהוויתור על האמת הנו מצב זמני בלבד, בעתיד עוד תשוב האמת למקומה הראוי. אולם אל לנו לחפש אותה בשמים אלא דווקא בארץ, אמת תצמח מהאדמה, מהאנשים הפשוטים. אבקש להתמקד בנקודה בפרשה המדגימה היטב את הדרך בה האמת המושלכת ארץ מוצאת את דרכה לשוב ולצמוח.

דינמיקת השקר מתחילה עם יעקב המרמה את אביו כדי לזכות בברכה. היא ממשיכה בלבן מרמה את יעקב ונותן לו את לאה במקום אהבתו רחל וממשיך ומחליף את משכורות כמה וכמה פעמים. יעקב גונב את לב לבן ובורח חזרה לארצו. רחל מרמה את אביה כשמכחישה שגנבה את התרפים. האחים מוכרים את אחיהם השנוא מרמים את אביהם “הכר נא הכתונת בנך היא” השקרים ממשיכים והמצב הולך ומדרדר, משפחה על סף הפירוק. יוסף עבד במצרים. אביו מסרב להנחם, נראה שכולם משקרים לכולם.

גם יהודה ממשיך באותה הדרדרות “וירד יהודה מאת אחיו” (ל”ח א) המצב הקשה ממשיך עם מות בניו זה אחר זה. אף גם אירוע זה לא גורם לו לעצור והוא ממשיך בדרך השקר כשאומר לתמר ” שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ, עַד-יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי”. לא, הוא לא באמת מתכוון לעמוד בדיבורו: “כִּי אָמַר, פֶּן-יָמוּת גַּם-הוּא כְּאֶחָיו..” כאן מתערבת תמר ובפעולה אמיצה ומסוכנת מאלצת ומחלצת מיהודה זרע. העניין מתברר לאחר שלושה חדשים והיא נאשמת כנואפת ויהודה פוקד לדונה לשרפה.

אולם רגע לפני ההוצאה להורג קורה משהו “הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא–לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה.” (שם, כה) הכר נא.. הרמז ברור לדברי הבנים לאב הזקן” הַכֶּר נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא.” אבל תמר רק מניחה את העובדות בפני יהודה ומשאירה לו את הבחירה להודות או להמשיך לשקר ולהתכחש לאמת.

ואז לראשונה תפנית בעלילה, רגע טהור בו יהודה מודה ולוקח אחריות בלי שום תירוצים והצטדקויות “וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, כִּי-עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיהָ, לְשֵׁלָה בְנִי” (כו). עד כאן התנכרות לאמת מכאן הכרות באמת. משב רוח טהור עולה מן הארץ מתמר מיהודה. ההודאה באמת היא הרגע בו מתחיל משהו חדש וטוב להירקם. האחים יודו באשמתם ויתחרטו על מעשיהם, יוסף יגלה כלפיהם רגשי אחווה, המשפחה כולה תשוב להתאחד. עם ישראל יוכל להיוולד. הכל בזכות רגע טהור של אמת. רבי טרפון לימד את תלמידיו “מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שהודה בתמר” יסוד ההודעה על האמת רמוז בשמו ‘יהודה’ ויוצא חלציו דוד המלך, הולך גם הוא בדרכי האב, גם הוא יודע להודות בחטאו בלי התחמקויות בלי הכחשות “חטאתי לה'” פשוט וישיר ולוקח את כל האחריות לתוצאות.

יענקל’ה רוטלבליט בשיר “רואים רחוק רואים שקוף” כתב את השורות:

אז דרכי אבדה
חיי היו חידה
צמא כמו הלך במדבר
אל מילת אמת
שכוח בה לתת
לשאת פנים אל המחר.

לצערנו זו עדיין תופעה נדירה מאוד. לרוב אנשים בוחרים בשקר, בהכחשה, בהתחמקות, בעורכי דין ויחצנים שייצגו אותם, בהונאה העצמית…. העיקר להתחמק מהאמת הפשוטה והכואבת. חבל, זה תמיד נגמר הרבה יותר גרוע…

נלמד מיהודה מה מילת אמת אחת יכולה לחולל בעולם.