לילדים שנולדו בטווח בינוני (32-33 שבועות) או בפגייה מאוחרת (34-36 שבועות) יש סיכון גבוה יותר לטווח ארוך לקשיים נוירו-התפתחותיים שיכולים להשפיע על התנהגותם ויכולת הלמידה שלהם, כך עולה ממחקר של למעלה ממיליון ילדים שפורסם על ידי ה-BMJ היום.
מכיוון שילדים אלו מהווים כ-80% מכלל הלידות המוקדמות, אין לזלזל בסיכונים אלו, אומרים החוקרים. הממצאים עשויים גם לסייע לאנשי מקצוע ולמשפחות להשיג הערכת סיכונים טובה יותר ומעקב אחר ילדים אלו.
מחקרים קודמים מראים שלילדים שנולדו מוקדם יש סיכון גבוה יותר ללקות נוירו-התפתחותית והתנהגותית בשנים הראשונות לחייהם ולאורך הילדות וההתבגרות בהשוואה לילדים שנולדו בתום. עם זאת, מעט מחקרים מבוססי אוכלוסייה חקרו את התוצאות הנוירו-התפתחותיות ארוכות הטווח של ילדים אלה בהשוואה לילדים שנולדו בתום.
כדי למלא את פער הידע הזה, חוקרים השתמשו בנתוני הרישום הלאומי השוודי כדי להעריך תוצאות נוירו-התפתחותיות ארוכות טווח של ילדים שנולדו בגילאי הריון שונים, במיוחד 32-33 שבועות (פג מתון) ו-34-36 שבועות (פגים מאוחרים), בהשוואה ל-39-40 שבועות. שבועות (קדנציה מלאה).
הממצאים שלהם מבוססים על 1,281,690 ילדים בודדים ללא מומים מולדים שנולדו בשוודיה בגיל 32 עד 41 שבועות בין 1998 ל-2012 ותת-קבוצה של 349,108 אחים מלאים לשליטה בגורמים גנטיים וסביבתיים משותפים לא מדודים.
תוצאות העניין העיקריות היו תנועה (מוטורית), מוחית (קוגניטיבית), אפילפסיה, שמיעה וראייה, ושילוב של כל ליקוי נוירו-התפתחותי, שאובחנה עד גיל 16.
גורמים בעלי השפעה פוטנציאלית נלקחו בחשבון כולל גיל האם, זוגיות, ארץ לידה, מצב מגורים משותפים, מדד מסת הגוף במהלך הריון מוקדם, עישון במהלך ההריון, מחלות סוכרת ויתר לחץ דם, תקופת הלידה, רמת ההשכלה של ההורים והיסטוריה של נוירולוגיות ומחלות. הפרעות פסיכיאטריות, ומין התינוק ומשקל הלידה לגיל ההריון.
במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 13 שנים, ל-75,311 תינוקות (48 לכל 10,000 שנות אדם) הייתה לפחות אבחנה אחת של ליקוי נוירו-התפתחותי כלשהו.
ל-5,899 (4 לכל 10,000 שנות אדם) היו ליקויים מוטוריים, 27,371 (17 ל-10,000) ליקויים קוגניטיביים, 11,870 (7 ל-10,000) ליקויים אפילפטיים, 19,700 (12 ל-10,000 לקות ראייה לכל, 03, 03) ו-10,000 לקות ראייה, 3) ירידת ערך.
בסך הכל, בהשוואה לילדים שנולדו בלידה מלאה, אלו שנולדו בפג בינוני או מאוחר הראו סיכונים גבוהים יותר לליקוי כלשהו (למשל, 475 מקרים נוספים לכל 10,000 אוכלוסייה עד גיל 16 עבור ילדים שנולדו בפג בינוני בהשוואה לאלו שנולדו בלידה מלאה).
הסיכון היחסי הגבוה ביותר עבור ילדים שנולדו בפגיות בינוניות בהשוואה לאלו שנולדו בטווח מלא היה לפגיעה מוטורית (סיכון מוגבר כמעט פי חמישה), ואחריו פגיעה אפילפטית (סיכון מוגבר כמעט פי שניים).
הסיכונים לליקויים נוירו-התפתחותיים הופיעו הגבוהים ביותר משבוע 32, ואז ירד בהדרגה עד לשבוע 41, עם סיכונים גבוהים יותר גם בטווח מוקדם (37-38 שבועות) מאשר בקדנציה מלאה.
בניתוח השוואת האחים, רוב הקשרים נותרו יציבים למעט גיל ההריון ולקות אפילפסיה ושמיעה, שם לא נמצא קשר.
זהו מחקר תצפיתי, ולכן לא ניתן לקבוע סיבה והחוקרים מודים שהם לא הצליחו לספק מידע מדויק עבור תוצאות מסוימות, וכי תת דיווח אפשרי או סיווג שגוי של האבחנות עלול להוביל להערכת חסר של הקשרים שנמצאו.
יתרה מכך, הם לא יכולים לשלול את האפשרות שגורמים אחרים שלא נמדדו, כמו שימוש לרעה באלכוהול ובחומרים במהלך ההריון, עשויים להשפיע על התוצאות.
עם זאת, זה היה מחקר גדול, מבוסס אוכלוסיה, תוך שימוש ברישומים לאומיים מקיפים באיכות גבוהה, המאפשר לחקור סיכונים רלוונטיים מבחינה קלינית על פני הספקטרום של גיל ההריון.
ככאלה, הם אומרים: "לילדים שנולדו בפגים בינוניים או מאוחרים יש סיכון גבוה יותר לתוצאות נוירו-התפתחותיות שליליות. אין לזלזל בסיכונים שכן ילדים אלו מהווים את השיעור הגדול ביותר של ילדים שנולדו בפגים".
"הממצאים עשויים לעזור לאנשי מקצוע ולמשפחות להעריך טוב יותר סיכונים, מעקב ותכנון מערכות בריאות לילדים שנולדו בפג מתון או מאוחר", הם מוסיפים.
