אמר איש הימין: ‘טעה אבינו יעקב בחששותיו המופרזים מעשיו, שלדרכו היה מהלך ובחששותיו רק ‘העיר את הדוב’ מרבצו. ועוד הוסיף והשפיל עצמו בפניו, זו הייתה חולשה הרת אסון של יעקב, אשר במו ידיו נתן את הכח והשלטון בידי עשיו.’

וציטט מדרש חכמים האומר: “באותה שעה שקרא יעקב לעשיו אדוני, אמר לו הקב”ה אתה השפלת עצמך וקראת לעשיו אדוני ח’ פעמים, חייך אני מעמיד מבניו שמונה מלכים קודם בניך, שנאמר “ואלה המלכים אשר מלכו באדום לפני מלך מלך לבני ישראל” (בראשית רבה)

והמשיך וחיזק טענותיו מפירוש הרמב”ן שמתח גם הוא ביקורת על יעקב וראה את שגיאתו חוזרת בבני בניו. וכך כתב: “ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום (היא רומא) כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים…והיא הייתה סבת נפילתם בידם” (לב,ד)

הרמב”ן סבר שהייתה זו שגיאה חמורה של מלכי בית חשמונאי הראשונים שכרתו ברית הגנה עם רומא כנגד הסלווקים. ברית זו הביאה את הרומאים להתערב בנעשה בארץ (בהזמנת בני חשמונאי המסוכסכים) התערבות, שתוצאתה הסופית הייתה, חורבן בית שני.

‘אסור לנו לכפוף את הקומה, אסור לנו לכרוע ולהשתחוות בפני אויב. עלינו לשמור על הגאווה הלאומית ולבטוח בהבטחת שמים.’ כך נאם איש הימין. וכנגדו ענה איש השמאל: ‘טעות גדולה בידך אחי, צדק גם צדק יעקב, ומה יכול לעשות אבי משפחה קטנה מטופל בנשים וילדים נגד צבא של ארבע מאות איש? יעקב עשה את הדבר הנכון ביותר כדי להיחלץ בשלום מהמצב הקשה אליו נקלע, ומה בכך שהשתמש בדברי ריצוי ופיוס? – זוהי דיפלומטיה זהירה ונבונה שראוי גם לנו ללמוד ממנה.’

וגם הוא חיזק ראיותיו מתורת חכמים והמשיך בדבריו- ‘הן כך מספר המדרש, שרבי יהודה הנשיא הורה לרבי אפס לכתוב אגרת לאנטונינוס. ומשראה שפתח רבי אפס במילים “מיהודה הנשיא לאדוננו המלך אנטונינוס” קרע את האיגרת והכתיב לו את דברי הפתיחה “מעבדך יהודה לאדוני אנטונינוס” על פליאת התלמיד “רבי מפני מה אתה מבזה על כבודך?” ענה הרב “האם טוב אני מסבי לא כך אמר עבדך יעקב”‘ (בראשית רבה).

כך אמר בהתרגשות והוסיף – ‘ואם כבר ללמוד מתקדים היסטורי רצית, ראה את שכתב הספורנו “והורה יעקב שנהיה נמלטים מיד חרב גאוותו (של עשיו הנצחי) בהכנעה ובמנחה… הן לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב בית מקדשנו” (לג, ד) עלינו ללמוד את הלקח המר מהאסון שהמיתו עלינו קנאי בית שני, עלינו להיות מציאותיים וזהירים, להתחשב בדעת האומות, לנקוט דיפלומטיה זהירה ושקולה’ , כך אמר איש השמאל.

ואני עמדתי משתומם בצומת הדרכים אז מי משניהם צודק? לאן אפנה לשמאל או לימין? ופניתי במצוקתי אל יעקב אבינו לשאול דעתו (כלל לא פשוט היה להשיג אותו לראיון..) וכך השיב: ‘אמת מעולם לא הייתה לי שיטה קבועה של ‘שמאל’ או ‘ימין’ כפי שקראת לזה, לעיתים העדפתי לברוח, להימנע מהתנגשות, לעיתים בחרתי בדברי ריצוי, ודורון, ולעיתים בלתי ברירה גם ידעתי לערוך מלחמה. ובכל הדרכים שהלכתי שני עקרונות עמדו תמיד לנגד עיני הצלה ותפילה. הצלת משפחתי שלי בה טמון עתיד האומה כולה, ותפילה לאלוקים עמדי, לעולם לא איבדתי את האמונה. ואם טעיתי מפעם לפעם בהחלטה זו או אחרת, שפטו אותי בני, לאור מגמת חיי כולה, על פי מבחן התוצאה”.