הגדלת הצעדים שלך אפילו במעט עשויה לעזור להאט את התקדמות מחלת האלצהיימר בקרב אנשים בסיכון מוגבר, על פי מחקר חדש. במאמר שפורסם ב רפואת טבעחוקרי Mass General Brigham מצאו שפעילות גופנית קשורה לשיעורים איטיים יותר של ירידה קוגניטיבית בקרב מבוגרים עם רמות גבוהות של עמילואיד בטא, חלבון הקשור לאלצהיימר.
הירידה הקוגניטיבית התעכבה בשלוש שנים בממוצע עבור אנשים שהלכו רק 3,000-5,000 צעדים ביום, וב-7 שנים אצל אנשים שהלכו 5,000-7,500 צעדים ביום. לאנשים בישיבה הייתה הצטברות מהירה יותר משמעותית של חלבוני טאו במוח וירידה מהירה יותר בקוגניציה ובתפקוד היומיומי.
זה שופך אור על הסיבה שחלק מהאנשים שנראה שהם נמצאים במסלול של מחלת אלצהיימר אינם יורדים באותה מהירות כמו אחרים. נראה שגורמי אורח חיים משפיעים על השלבים המוקדמים ביותר של מחלת האלצהיימר, מה שמצביע על כך ששינויים באורח החיים עשויים להאט את הופעת התסמינים הקוגניטיביים אם נפעל מוקדם".
Jasmeer Chhatwal, MD, PhD, מחבר בכיר, המחלקה לנוירולוגיה כללית בריגהם
החוקרים ניתחו נתונים מ-296 משתתפים בגילאי 50-90 במחקר המוח ההזדקנות של הרווארד, שכולם לא היו פגומים קוגניטיבית בתחילת המחקר. הם השתמשו בסריקות מוח PET כדי למדוד את רמות הבסיס של עמילואיד-בטא בפלאקים וטאו בסבך והעריכו את הפעילות הגופנית של המשתתפים באמצעות מד צעדים בחגורת המותן. המשתתפים קיבלו הערכות קוגניטיביות מעקב שנתיות במשך בין שנתיים ל-14 שנים (ממוצע = 9.3 שנים), ותת-קבוצה קיבלה סריקות PET חוזרות ונשנות כדי לעקוב אחר שינויים בטאו.
ספירת צעדים גבוהה יותר נקשרו לשיעורים איטיים יותר של ירידה קוגניטיבית והצטברות איטית יותר של חלבוני טאו במשתתפים עם רמות בסיס גבוהות של עמילואיד-בטא. המודלים הסטטיסטיים של החוקרים הצביעו על כך שרוב יתרונות הפעילות הגופנית הקשורים להאטת הירידה הקוגניטיבית מונעים מהצטברות טאו איטית יותר. לעומת זאת, באנשים עם רמות בסיסיות נמוכות של עמילואיד-בטא, הייתה מעט מאוד ירידה קוגניטיבית או הצטברות של חלבוני טאו לאורך זמן וללא קשר משמעותי עם פעילות גופנית.
"אנו נרגשים מכך שהנתונים ממחקר המוח ההזדקנות של הרווארד עזרו לתחום להבין טוב יותר את החשיבות של פעילות גופנית לשמירה על בריאות המוח", אמרה שותפה לכותבת רייזה שפרלינג, MD, נוירולוגית במחלקה לנוירולוגיה כללית בריגהם וחוקרת ראשית של מחקר המוח ההזדקנות של הרווארד. "ממצאים אלה מראים לנו שניתן לבנות חוסן קוגניטיבי ועמידות לפתולוגיה של טאו במסגרת מחלת אלצהיימר פרה-קלינית. זה מעודד במיוחד עבור השאיפה שלנו למנוע בסופו של דבר דמנציה ממחלת אלצהיימר, כמו גם להפחית את הדמנציה עקב גורמים תורמים רבים".
במבט קדימה, החוקרים מתכננים לצלול לעומק אילו היבטים של פעילות גופנית עשויים להיות החשובים ביותר, למשל עצימות פעילות גופנית ודפוסי פעילות אורכיים. הם גם מתכננים לחקור את המנגנונים הביולוגיים המקשרים בין פעילות גופנית, הצטברות טאו ובריאות קוגניטיבית. באופן ביקורתי, המחברים מאמינים שעבודה זו עשויה לסייע בתכנון ניסויים קליניים עתידיים הבודקים התערבויות בפעילות גופנית להאטת ירידה קוגניטיבית מאוחרת בחיים, במיוחד אצל אנשים שנמצאים בסיכון מוגבר עקב מחלת אלצהיימר פרה-קלינית.
"אנחנו רוצים להעצים אנשים להגן על המוח והבריאות הקוגניטיבית שלהם על ידי שמירה על פעילות גופנית", אמרה הסופרת הראשונה וואי-ינג וונדי יאו, MD, נוירולוג קוגניטיבי במחלקה לנוירולוגיה כללית של בריגהם. "כל צעד נחשב – ואפילו עליות קטנות בפעילויות היומיומיות יכולות לבנות לאורך זמן כדי ליצור שינויים מתמשכים בהרגלים ובבריאות."
