שורה תחתונה: בקרב חולים מעל גיל 65 שקיבלו השתלת תאי גזע המטופואטיים אלוגניים (allo-HCT) לטיפול בלוקמיה מיאלואידית חריפה (AML) בין השנים 2000 ל-2021, ההישרדות ללא לוקמיה והישרדות הכוללת השתפרה משמעותית עם הזמן.
כתב העת שבו פורסם המחקר: חקר סרטן קליניכתב עת של האגודה האמריקאית לחקר הסרטן (AACR)
מְחַבֵּר: עלי בזרבאצ'י, MD, PhD, מחבר בכיר של המחקר ופרופסור באוניברסיטה האמריקאית של ביירות בלבנון
רקע כללי: AML מטופלת בדרך כלל באמצעות טיפולים ממוקדים או כימותרפיה אינטנסיבית, אך אם טיפולים אלו נכשלים, נדרשת לעיתים קרובות allo-HCT-; שבו נלקחים תאי גזע מדם מתורם תואם ומושתלים בחולה. עם זאת, היסטורית, חולים רבים מעל גיל 65 נחשבו חולים מכדי לקבל כימותרפיה אינטנסיבית או allo-HCT.
התקדמות רפואית במהלך 20 השנים האחרונות – כגון טיפול תומך משופר, חומרים נוגדי זיהומים מהדור החדש והקלדת אנטיגן לויקוציטים אנושיים (HLA) ברזולוציה גבוהה – הפכו את allo-HCT לאופציה בטוחה ופופולרית יותר עבור חולים מבוגרים עם AML, שגילו החציוני באבחון של 68, הסביר Bazarbachi.
עם הזמן, התקדמות משמעותית ב-allo-HCT הפחיתה את התמותה ואפשרה משלוח של allo-HCT לחולים מבוגרים. עם זאת, מידע מועט זמין על ההשפעה הגלובלית של שינויים אלה והגורמים החזויים לתוצאות שלאחר ההשתלה, והנתונים הזמינים על תוצאות ממחקרים רטרוספקטיביים ופרוספקטיביים מעורבים."
עלי בזרבאצ'י, MD, PhD, מחבר בכיר של המחקר ופרופסור באוניברסיטה האמריקאית של ביירות
כיצד נערך המחקר: Bazarbachi ועמיתיו ביקשו לבחון כיצד התוצאות של חולים קשישים לאחר allo-HCT השתנו לאורך זמן, תוך שימוש בנתונים ממרשם השתלות גדול. החוקרים ניתחו מערך נתונים של האגודה האירופית להשתלות דם ומח, קבוצת עבודה של יותר מ-600 מרכזי השתלות המדווחים על נתוני השתלות ומעקב לרישום מרכזי. מערך הנתונים כלל 7,215 חולים שקיבלו את ה-allo-HCT הראשון עבור AML בגיל 65 ומעלה, בין 2000 ל-2021. בזמן ההשתלות שלהם, 64% מהחולים היו בהפוגה מלאה של AML הראשונה שלהם, 14% היו בהפוגה המוחלטת השנייה של AML, ו-22% סבלו ממחלה פעילה.
החוקרים העריכו את התוצאות בשלוש השנים מיד לאחר allo-HCT. הם השוו תוצאות בין מטופלים שטופלו בשנים 2000 עד 2009 (728 מטופלים), 2010 עד 2014 (1,775 מטופלים) ו-2015 עד 2021 (4,712 מטופלים).
תוצאות: שכיחות הישנות ירדה באופן משמעותי מ-37% ל-31% ל-30% על פני שלוש תקופות הזמן; באופן דומה, תמותה ללא הישנות (מוות מכל דבר אחר מלבד AML) הייתה 31% משנת 2000 עד 2014 וירדה ל-27% מ-2015 עד 2021.
גם ההישרדות ללא לוקמיה וגם ההישרדות הכוללת עלו בהתמדה עם הזמן. ההישרדות ללא לוקמיה עלתה מ-32% ל-38% ל-44% לאורך שלוש תקופות הזמן, בעוד שההישרדות הכוללת טיפסה מ-37% ל-42% ל-49%.
החוקרים גם חקרו את השכיחות של מחלת שתל מול מארח (GvHD), מצב שעלול להיות חמור בו תאים תורמים מזהים את גופו של המטופל כזר ותוקפים רקמות בריאות. השכיחות של GvHD כרונית ירדה מ-35% בין השנים 2000 ל-2014 ל-31% בין 2015 ל-2021, וההישרדות ללא התקפי-GvHD והישרדות עלתה מ-22% ל-29% ל-34%.
נצפו שיפורים בכל התוצאות למעט תמותה ללא הישנות ללא קשר לשאלה אם המטופלים היו בתגובה מלאה ראשונה, בתגובה מלאה שניה או עם מחלה פעילה בזמן ההשתלה. עם זאת, עבור חולים עם מחלה פעילה, הבדלים אלו היו משמעותיים רק בתקופת הזמן האחרונה (2015 עד 2021). ירידה בתמותה ללא הישנות נצפתה רק עבור חולים שחוו את התגובה השלמה השנייה שלהם.
הערות המחבר: "קיווינו שהנתונים בקנה מידה גדול, בעולם האמיתי, יוכלו לשמש אמות מידה למחקרים עתידיים במסגרת זו", אמר Bazarbachi. "המחקר שלנו מייצג את אחד הניתוחים הגדולים ביותר עד כה להערכת מגמות לאורך זמן וגורמים מנבאים לתוצאות בחולי AML קשישים לאחר allo-HCT."
Bazarbachi הדגיש כי השיפור המתמיד בתוצאות לאחר allo-HCT מצביע על החשיבות של מתן האפשרות ליותר חולים מעל גיל 65.
"במקביל לעלייה ניכרת בחולים קשישים שקיבלו allo-HCT, ראינו שיפור מרשים לאורך זמן בהישרדות נטולת לוקמיה ובהישרדות הכוללת", אמר. "נתונים אלו מצביעים על כך ש-allo-HCT כבר לא צריך להיות אופציונלי אלא צריך להיות חובה עבור חולים קשישים."
מגבלות לימוד: המגבלות של מחקר זה כוללות היעדר מידע לגבי מחלה שיורית מינימלית עבור רוב החולים, במיוחד אלו שטופלו לפני 2015. בנוסף, לא היה מידע זמין לגבי טיפולי התחזוקה שקיבלו החולים לאחר allo-HCT.
