איומים בלתי נראים באוויר עשויים לגרום לעלייה בשימוש לרעה באנטיביוטיקה, וחושפים קשר נסתר בין זיהום למשברי בריאות עולמיים מתגברים.
מחקר: חשיפה לטווח קצר לזיהום אוויר בסביבה ושימוש אנטי-מיקרוביאלי לתסמינים חריפים של דרכי הנשימה. קרדיט תמונה: IngeBlessas / Shutterstock
במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת רשת JAMA פתוחה, חוקרים חקרו את הקשר בין חשיפה לזיהום אוויר לטווח קצר וצריכת תרופות אנטי-מיקרוביאליות.
הם השתמשו בניתוח סדרות זמן אקולוגיות כדי להעריך אם חשיפה חולפת לחלקיקים של 10 מיקרון (PM10), 2.5 מיקרון (PM2.5), וחנקן דו חמצני (NO2) עלול לגרום למטופלים המבקשים טיפול ראשוני במצוקה בדרכי הנשימה, ובהמשך יובילו למרשם של התערבויות פרמקולוגיות אנטי-מיקרוביאליות.
הממצאים שלהם אישרו שחשיפה לזיהום אוויר מעוררת באופן שגרתי תסמיני נשימה חריפים. עם זאת, המחקר חשף הבדלים בתזמון של השפעות אלו בהתאם לסוג המזהם, כאשר PM10 ו-NO2 גורמים לעלייה מיידית בייעוץ רפואי, בעוד ש-PM2.5 הראה השפעה מושהית.
למרבה הצער, ספקי שירותי בריאות ראשוניים לרוב מאבחנים בטעות את התסמינים הללו כזיהומים חיידקיים ורושמים תרופות אנטי-מיקרוביאליות כדי להתמודד עם השפעותיהם, וכתוצאה מכך צריכה מוגברת משמעותית של מינון יומי מוגדר (DDD) של תרופות מרשם. עיכוב זה בתגובה, במיוחד ל-PM2.5, מדגיש את הפוטנציאל לחשיפה מתמשכת למצבים מחמירים לפני שהתסמינים הופכים חמורים מספיק כדי להצדיק טיפול רפואי.
ממצאים אלו עשויים להדגיש גורם נסתר של עמידות לתרופות אנטי-מיקרוביאלית בפתוגנים חיידקיים, להכריע החלטות מדיניות בנושא זיהום אוויר ולהדגיש את הצורך בבדיקות אבחון מעמיקות לחולים הסובלים ממחלות בדרכי הנשימה.
רֶקַע
זיהום אוויר הוא אחד הדאגות הנפוצות ביותר לבריאות הציבור בעולם המתועש של היום. ארגון הבריאות העולמי (WHO) מעריך שיותר מ-95% מבני האדם נחשפים לריכוזים לא בריאים של מזהמי אוויר מדי שנה.
באופן מדאיג, מחקר על ההשפעות של חשיפה למזהמי אוויר מצביע על כך שיותר מ-6 מיליון אנשים חווים מקרי מוות בטרם עת מחשיפה זו מדי שנה.
הגורמים העיקריים של מזהמי האוויר למצוקה בדרכי הנשימה כוללים חלקיקים מרחפים (10 מיקרון (PM10), 2.5 מיקרון (PM2.5)) וחשיפה ממושכת לתחמוצות אנאורגניות (למשל, דו תחמוצת החנקן (NO2), אוזון (O3), ותחמוצות של גופרית) מתוכם NO2 הוא הנפוץ ביותר שנתקל בו.
מזהמים אלו קשורים בדרך כלל לסיכון מוגבר או להחמרה לשבץ מוחי, מחלות לב, סרטן ומצוקה בדרכי הנשימה. המחקר גם זיהה הבדלים בולטים בין ערים שונות בקטלוניה, מה שמצביע על כך שגורמים מקומיים עשויים להשפיע על מידת ההשפעה שיש למזהמים אלו על בריאות דרכי הנשימה. לרוע המזל, מחיצות ראשוניות לרוב מאבחנים בטעות את המצב האחרון כזיהומים חיידקיים.
"ה-WHO אף כינה עמידות לאנטי-מיקרוביאלית כ-1 מתוך 10 האיומים הציבוריים הגדולים ביותר העומדים בפני האנושות. ההערכה היא שבשנת 2019, 4.95 מיליון מקרי מוות היו קשורים לזיהומים שנגרמו על ידי חיידקים עמידים לריבוי תרופות. יתרה מכך, תמותה המיוחסת לעמידות לאנטי-מיקרוביאלית היא צפוי להגיע ל-10 מיליון מקרי מוות בשנה עד 2050".
אבחנות שגויות ושימוש שגוי בהתערבויות אנטי-מיקרוביאליות נגד מצוקה נשימתית הנגרמת על-ידי מזהמי אוויר הוערכו כמניעים משמעותיים של עמידות לאנטי-מיקרוביאלית בפתוגנים נפוצים. ובכל זאת, מושג זה מעולם לא נבדק באופן רשמי במסגרת מדעית.
לגבי המחקר
המחקר הנוכחי (שכותרתו 'ONAIR') היה חקירת חתך דו-שלבית הממנפת ניתוח סדרות זמן אקולוגיות כדי להעריך את הקשר בין חשיפה לזיהום אוויר חולף לצריכה שלאחר מכן של חומרים אנטי-מיקרוביאליים.
נתוני המחקר נרכשו בין יוני 2012 לדצמבר 2019 מתוכנית ניתוח נתונים ציבוריים למחקר וחדשנות בריאות (נתוני בריאות) ומרשת ניטור וחיזוי זיהום אטמוספירה של ממשלת קטלוניה (נתוני איכות אוויר) וכללו את 11 הערים המאוכלסות ביותר מ- קטלוניה, ספרד.
הנתונים של המשתתפים נאספו בעילום שם עם 'אזור שירות' (בריאות ראשונית) כמזהה העוקבה. עשרה מיקרוגרם/מ"ר3 עליות בערכים הממוצעים היומי של PM10PM2.5ולא2 נרשמו כ'יום 0', ועיין ברשומות הבריאות הרפואיות לנתונים על תרופות אנטי-מיקרוביאליות שניתנו/נרשמו (עבור חשד למחלה בדרכי הנשימה) ב-30 הימים הבאים. משתני עניין כללו את גיל המשתתפים, מין, הכנסה חברתית, קבוצות תחלואה מותאמות ומדד מסת הגוף (BMI).
מודלים ליניאריים כלליים של Quasi-Poisson (GLMs) שימשו לחישוב מינונים יומיים מוגדרים (DDDs) של תרופות אנטי-מיקרוביאליות במרשם במהלך תקופת המחקר. התכנון של המחקר כלל גם התאמות למבלבלים פוטנציאליים כמו טמפרטורה ולחות יחסית, מה שמבטיח ניתוח חזק של הקשר בין שימוש בזיהום וחיידקים. הטרוגניות בין ערים נאמדה באמצעות ההיגינס אֲנִי2 הערכה והקוקרן ש מִבְחָן. התוצאות דווחו כסיכון יחסי (RR).
ממצאי המחקר
המחקר גילה כי גודל העוקבה הסופי של המדגם היה 1,983,333 פרטים (55% נשים, גיל חציוני 48 שנים) שצרכו 8,421,404 קורסים אנטי-מיקרוביאליים (12.26 DDDs/1000).
תוצאות המחקר גילו 10 מיקרוגרם/מ"ר3 עלייה ב-PM10 גידול משמעותי בייעוץ רפואי ראשוני בין הימים 0-3 לאחר החשיפה. חשיפה מקבילה ל-PM2.5 נמצאה השפעה מושהית, כאשר ההתייעצויות עלו ביום 0 ואז שוב בין ימים 7-10. חשיפה לחנקן דו חמצני הביאה רק למצוקה נשימתית ולייעוץ רפואי ראשוני ביום החשיפה (יום 0).
המחקר זיהה עוד "קשר מגן" בימים שלאחר חשיפת PM10, דבר המצביע על דלדול זמני אפשרי של הפרטים הפגיעים ביותר מאוכלוסיית הסיכון, מה שעלול להוביל לירידה זמנית במקרים חדשים מיד לאחר הזינוק הראשוני.
מטה-אנליזה חושפת שתי השערות פוטנציאליות לגבי אופן הפעולה של מזהמים אלו – ישיר ועקיף. על פי ההשערה הישירה, חשיפה למזהמי אוויר (יום 0) גורמת למצוקה בדרכי הנשימה (גירוי), וכתוצאה מכך להתייעצות עם פנייה לשירותי בריאות.
בהשערה העקיפה, מזהמי אוויר עלולים להפריע למערכת החיסונית של החולים, לגרום לירידה בתגובות החיסוניות הרגילות שלהם, וכתוצאה מכך לגרום לזיהומים בדרכי הנשימה הדורשים טיפול רפואי (תגובות מאוחרות בימים 7-10). ממצאי המחקר מצביעים על כך שראש הממשלה10 ולא2 עקוב אחר ההשערה הקודמת בעוד ראש הממשלה2.5 מתיישר עם האחרון.
"…יש תקופה של שיעורי מחלה נמוכים מהצפוי מכיוון שהאנשים הפגיעים ביותר, שנזקקו לטיפול אנטי-מיקרוביאלי, כבר קיבלו מרשמים לאנטיביוטיקה."
יחד, ממצאים אלה מדגישים עלייה ניכרת במרשמים/מתן תרופות אנטי-מיקרוביאליות זמן קצר לאחר עליות באיכות אוויר ירודה בסביבה, תוך שימת דגש על תפקידו של זיהום אוויר בהתערבויות תרופתיות מיותרות שעלולות לתרום לעלייה מהירה באוכלוסיות חיידקים עמידות לאנטיביוטיקה העולמית.
בנוסף, המחקר מדגיש את החשיבות של שיפורי איכות אוויר מקומיים, שכן ההשפעות השתנו בין הערים השונות שנחקרו, מה שמצביע על כך שהתערבויות ממוקדות יכולות להיות יעילות יותר בהפחתת סיכונים אלו. הם מדגישים את הצורך בשיפורים באיכות האוויר ובבדיקות אבחון משופרות המסוגלות להבדיל בין גירוי שנגרם על ידי מזהמים לבין זיהומים בדרכי הנשימה הנגרמות על ידי פתוגן.
מסקנות
המחקר הנוכחי השתמש במחקר רוחבי דו-שלבי לטווח ארוך (7+ שנים) גדול (כמעט 2 מיליון משתתפים) תוך שימוש בניתוח סדרות זמן אקולוגיות כדי לחקור את הקשר בין מזהמי אוויר נפוצים ועמידות לאנטיביוטיקה בחיידקים.
ממצאי המחקר חושפים כי חשיפה חולפת לעליות באיכות אוויר ירודה מגבירה משמעותית את המצוקה בדרכי הנשימה, וכתוצאה מכך מרשמים אנטי-מיקרוביאליים למרות היעדר השפעת חיידקים לכאורה. הם מציעים אינטראקציה מורכבת בין זיהום אוויר ושיטות בריאות, שבה תגובות מיידיות ומושהות למזהמים עלולות להוביל לשימוש יתר בתרופות אנטי-מיקרוביאליות, במיוחד באוכלוסיות עירוניות.
המחקר מדגיש את הצורך במאמצים גלובליים אינטנסיביים לריסון איכות אוויר ירודה ומזהיר את ספקי שירותי הבריאות העיקריים לנקוט משנה זהירות כאשר רושמים התערבויות תרופתיות נגד מחלות בדרכי הנשימה.
