Search
Study: Associations between phenol and paraben exposure and the risk of developing breast cancer in adult women: a cross-sectional study. Image Credit: Mouse family / Shutterstock

עדויות חדשות מצביעות על טריקלוזן כאשם מפתח

מחקרים חדשים מגלים כי כימיקלים אנטיבקטריאליים שכיחים, טריקלוזן, עשוי להגביר משמעותית את הסיכון לסרטן השד אצל נשים צעירות ומשקל עודף. עם שיבושים אנדוקריניים בכל מקום בחיי היומיום, האם אנו מגדילים ללא ידיעה את הסיכון לסרטן שלנו?

מחקר: אסוציאציות בין חשיפה לפנול לחשיפה של פרבן והסיכון להתפתחות סרטן שד אצל נשים בוגרות: מחקר חתך. קרדיט תמונה: משפחת עכבר / Shutterstock

במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת דוחות מדעייםהחוקרים העריכו את הקשר בין חשיפה לכימיקלים המפגינים אנדוקריניים, במיוחד פנולים ופרבנים, לבין הסיכון להתפתחות סרטן שד אצל נשים בוגרות.

רֶקַע

האם ידעת שכמעט לכל אדם יש עקבות של כימיקלים מעוררים אנדוקריניים בגופם? כימיקלים אלה, שנמצאים במוצרי טיפוח לעור, פלסטיקה ואפילו אריזות מזון, מחקות הורמונים ועשויים לתרום לסיכונים בריאותיים רציניים. סרטן השד הוא הממאירות המאובחנת ביותר בקרב נשים, כאשר שיעורי שכיחות גלובליים עולים בהתמדה. בעוד שגורמים גנטיים והורמונליים תורמים משמעותית להופעתה, חשיפות סביבתיות מוכרות יותר ויותר כגורמי סיכון פוטנציאליים. למרות עדויות הולכות וגוברות שקושרות כימיקלים אלה להפרעות אנדוקריניות, תפקידם בסרטן השד נותר חד משמעי. מחקר נוסף חיוני כדי להבהיר אסוציאציות אלה ולהנחות מדיניות לבריאות הציבור.

על המחקר

מחקר רוחבי זה השתמש בנתונים מסקר הבדיקות הבריאות והתזונה הלאומי (NHANES) בשנים 2005-2014. בסך הכל נכללו 4,455 נשים בוגרות, עם ריכוזי שתן של ביספנול A, טריקלוזן, בנזופנון -3, מתיל פרבן, אתיל פרבן, , Propyl Paraben, ובוטיל פרבן נמדדו באמצעות ספקטרומטריית המונים של כרומטוגרפיה נוזלית בעלת ביצועים גבוהים. אבחון סרטן השד נקבע באמצעות היסטוריה רפואית שדיווחה על עצמה.

נעשה שימוש במודלים של רגרסיה לוגיסטית מרובת משתנים, המותאמים למפגינים פוטנציאליים הכוללים גיל, גזע, מדד מסת גוף וגורמי אורח חיים, כדי להעריך אסוציאציות בין חשיפות כימיות לבין סיכון לסרטן השד. הנתונים נותחו באמצעות רגרסיה של סכום קוונטי משוקלל ומודלים של רגרסיה של מכונות ביסיאן כדי להעריך את השפעות החשיפה המשולבות. ריכוזי השתן הועברו על ידי נורמליזציה, ומודלים של קוביות מעוקב (P = 0.007) הגבלו את הקשר הלא-לינארי המובהק סטטיסטית בין חשיפה טריקלוזן לבין סיכון לסרטן השד. ניתוחים מרובדים בוצעו על בסיס גיל, מדד מסת גוף וגזע.

המשמעות הסטטיסטית נקבעה על P <0.05, וכל הניתוחים היוו משקולות תכנון סקר NHANES. אישור האתיקה והסכמת המשתתפים התקבלו באמצעות המועצה לבקרה לבקרת מחלות ומניעה. הנתונים היו זמינים בציבור ונותחו באמצעות תוכנת R.

תוצאות המחקר

מבין 4,455 הנשים שנכללו במחקר, 134 סבלו מאבחון סרטן השד. הגיל הממוצע היה 47.52 שנים, עם שכיחות גבוהה יותר של סרטן השד בקרב משתתפים מבוגרים ומשקל עודף. נשים לבנות שאינן היספניות הציגו את השכיחות הגבוהה ביותר.

ריכוזי הטריקלוזן בשתן היו קשורים באופן משמעותי לסיכון לסרטן השד, כאשר יחסי הסיכויים המותאמים מצביעים על סיכון מוגבר פי 2.33 ברבעון השני (p <0.001) ועל סיכון מוגבר פי 1.94 ברבעון השלישי (p = 0.006). מערכת יחסים לא לינארית נצפתה, כאשר סיכון לסרטן השד הגיע לשיא ברמות הטרקלוזן המתונות לפני שירידה בריכוזים גבוהים יותר. הקשר ההפוך בצורת U היה מובהק סטטיסטית (p = 0.007).

לא זוהה קשר כללי משמעותי עבור פנולים או פרבנים אחרים. עם זאת, ניתוחים מרובדים חשפו כי חשיפה לאתיל ובוטיל פרבן קשורה לעלייה בסיכון לסרטן השד באופן ספציפי בקרב נשים עם BMI <25 ק"ג/מ"ר (P <0.05). נשים לבנות ואלה מתחת לגיל 60 הציגו קשרים חזקים יותר בין חשיפה טריקלוזאן לסיכון לסרטן השד.

רגרסיה של סכום קוונטי משוקלל (WQS) מצאה כי טריקלוזן תרם מעל 50% למדד החשיפה הכולל המשפיע על הסיכון לסרטן השד. עם זאת, רגרסיה של מכונת גרעינים בייסית (BKMR) לא אישרה אפקט תערובת כללי משמעותי, והדגיש אינטראקציות מורכבות.

שיעורי הגילוי של מתיל פרבן ופרבן פרבן חרגו מ- 95%, מה שמשקף חשיפה רחבה באוכלוסייה. Benzophenone-3 התגלה כמעט בכל הדגימות, והדגיש את נוכחותו בכל מקום. ניתוח מתאם של Spearman הראה קשרים חיוביים מתונים בין הכימיקלים בשתן, כאשר המתאם החזק ביותר נצפה בין מתיל פרבן לפרבן פרופיל. ריכוזי הטריקלוזן היו בקורלציה חלשה עם מטבוליטים אחרים, מה שמרמז על מקורות חשיפה מובחנים או מסלולי חילוף חומרים.

הממצאים מראים כי חשיפה מתונה של טריקלוזן עשויה לתרום לסיכון לסרטן השד, במיוחד אצל נשים עודף משקל וצעירות יותר. לא נצפתה קשר מוחלט בביספנול A, סותר כמה מחקרים קודמים שקושרים אותו לסרטן השד. עם זאת, החוקרים מציינים כי מחקרים קודמים דיווחו על תוצאות מעורבות, במיוחד במודלים של בעלי חיים ובקבוצות קטנות יותר. פערים אלה עשויים לנבוע מהבדלים בתכנון המחקר, במדידת חשיפה ובמאפייני המשתתפים.

מסקנות

לסיכום, מחקר זה מדגיש קשר משמעותי בין רמות הטריקלוזן בשתן לבין סיכון לסרטן השד, במיוחד בקרב נשים צעירות וסובלות מעודף משקל. אמנם לא נמצא קשר כולל של פנולים ופרבנים אחרים, אך ניתוח מרובד הראה כי חשיפה לאתיל ובוטיל פרבן הייתה קשורה באופן משמעותי לסיכון מוגבר בקרב נשים רזות יותר (BMI <25 ק"ג/מ"ר, p <0.05). הקשר הלא-לינארי שנצפה עבור Triclosan מדגיש את המורכבות של השפעות כימיות אנדוקריניות.

בעוד שנראה כי טריקלוזן ממלא תפקיד משמעותי, רגרסיה של מכונת הגרעין של בייסיאנית לא אישרה השפעה כוללת משמעותית של התערובת הכימית, מה שמרמז על אינטראקציות מורכבות. בהתחשב בשימוש נרחב בכימיקלים אלה, יש צורך במחקר נוסף כדי להבהיר מנגנונים סיבתיים וליידע מדיניות רגולטורית.

המגבלות של מחקר זה כוללות את תכנון חתך הרוחב שלו, המונע הסקה סיבתית, הסתמכות על אבחנות סרטן שד שדיווחו על עצמן (העלולות להכניס הטיה לזכר) ומדידות בשתן בודדות, שאינן מהוות וריאציות חשיפה לטווח הארוך. על התערבויות בבריאות הציבור על עדיפות להפחתת החשיפה לכימיקלים סביבתיים שעלולים להזיק, במיוחד בקרב אוכלוסיות בסיכון גבוה, כדי להפחית את הסיכון לסרטן השד.

דילוג לתוכן