הדרישות הרגשיות והעימות הטמונים בתפקידי קשר אישי, הכוללים פנים אל פנים אל פנים או קול לאינטראקציה קולית עם מפלגות חיצוניות, קשורות לסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 2, מציע מחקר שפורסם באופן מקוון רפואה תעסוקתית וסביבתית.
ותמיכה חברתית לא מספקת מצד מנהלים ועמיתיו בעבודה נראה מגבירה את גודל האסוציאציות הללו, כך עולה הממצאים.
מתח עבודה, חוסר ביטחון בעבודה, אלימות במקום העבודה ובריונות וחוסר איזון בין התאמה – כולם נקשרו לסיכון מוגבר לפיתוח סוכרת מסוג 2.
אולם ההשפעה הפוטנציאלית של תפקידי מגע בין אדם, הכוללים את אלה הדורשים אינטראקציות עם חולים, לקוחות, לקוחות, נוסעים וסטודנטים, על סיכון זה אינה ידועה, מסבירים את החוקרים.
כדי לחקור זאת עוד יותר, הם חילצו מידע מהקבוצה השוודית, מחלות והשתתפות בשוק העבודה (SWIP) המורכבת מכ -5.4 מיליון ילדים בני 16 עד 65, שנרשמו בשבדיה בשנת 2005.
הם סיבכו את המחקר שלהם לבני 30-60 עם מידע על התפקיד בו מילאו בשנת 2005, ואף היסטוריה של כל סוג של סוכרת מאובחנת, או מרשם לתרופות נגד סוכרת בשנת 2005 או לפני כן. בסך הכל נכללו כ -3 מיליון אנשים במחקר.
הם העריכו 3 ממדים של תפקידים מגע בין אדם למגע כללי עם אנשים, דרישות רגשיות כתוצאה מהתמודדות עם אנשים עם בריאות קשה או בעיות אחרות, ועימות-ומידת התמיכה החברתית במקום העבודה באמצעות מטריצות חשיפה לעבודה, בהתבסס על סקרי סביבת העבודה השבדית (1997-2013).
עבור המגע הכללי עם מימד People, החוקרים חישבו את חלקם של המשיבים בסקר שהענו 'בערך ¾ מהזמן' או 'כמעט כל הזמן'. לקבלת דרישות רגשיות ועימות, הם חישבו את חלקם של העונים 'כמה ימים בשבוע' או 'כל יום'.
הם כללו 20 תפקידי עבודה במגזרים עם רמת החשיפה הגבוהה ביותר לכל אחד משלושת הממדים. אלה כוללים שירותי בריאות, חינוך, תעשיות שירות, אירוח, עבודה סוציאלית, משפט, ביטחון ותחבורה.
בין 2006 ל 2020, 216,640 אנשים (60% גברים) פיתחו סוכרת מסוג 2. הם נטו להיות מבוגרים יותר, סיכוי גבוה יותר להיוולד מחוץ לשוודיה, ולקבל רמה נמוכה יותר של השכלה ובקרת עבודה נמוכה מאלו שלא פיתחו את המצב.
אצל נשים וגברים כאחד, רמות חשיפה גבוהות לכל שלושת הממדים היו קשורות לסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 2. אולם אצל נשים, הסיכון המוגבר הקשור במגע כללי עם אנשים נעלם לאחר שהתייחס לרמת בקרת עבודה.
רמות גבוהות של חשיפה לדרישות והעימות הרגשיות היו, בהתאמה, קשורות ל 20% ו -15% סיכונים מוגברים של סוכרת מסוג 2 אצל גברים, ו -24% ו -20% הגבירו סיכונים, בהתאמה, אצל נשים.
האסוציאציות בין שני הממדים הללו וסוכרת מסוג 2 היו חזקות יותר בקרב אלה עם רמות נמוכות של תמיכה חברתית במקום העבודה מאשר היו בין אלה עם רמות גבוהות, והסיכון הגבוה ביותר (גדול יותר ב -47%) אצל נשים שתפקידיהן היו כרוכים בדרישות רגשיות גבוהות, אך עם תמיכה חברתית נמוכה בעבודה.
הממצאים תומכים ברעיון שעבודה בתפקידי מגע עם אנשים היא מלחיצה וכי זה יכול בסופו של דבר להשפיע על בריאותם המטבולית של העובדים, אומרים החוקרים.
הם מכירים במגבלות שונות לממצאים שלהם. לדוגמה, הם השתמשו במטריצות חשיפה לעבודה שאינן יכולות לתפוס וריאציות בחוויות או ברגשות אישיים או בסביבת עבודה בתוך עיסוק נתון. ומידע על כל היסטוריית התפקידים של אנשים והתנהגויות אורח חיים בעלות השפעה על פוטנציאל לא היה זמין.
עם זאת, הם מסבירים: "ביחס למגע עם אנשים בעבודה, יש ציפיות לניהול רגשי בהן עובדים נדרשים לבטא או להסתיר רגשות על פי נורמות חברתיות, תעסוקתיות וארגוניות. זה מלחיץ במיוחד כאשר הרגש המוצג והרגש המורגשים באמת אינם מיושרים."
הם ממשיכים: "עובדים בעיסוקי שירות אנושיים, כמו אנשי מקצוע בתחום הבריאות ועובדים סוציאליים, לוקחים אחריות על הצרכים האנושיים הבסיסיים של לקוחות ועדים לסבל אנושי, וברוב המקרים, אין הדדיות ביחסים עם לקוחות וחולים. מדובר במתחם פוטנציאלי שיכול לגרום לעייפות חמלה, שחיקה ובריאות נפשית בקרב עובדים בעיסוקים כאלה."
המנגנונים הביולוגיים העומדים בבסיס האסוציאציות שנמצאו עשויים להיות כרוכים בלחץ כרוני הפוגע במערכת הנוירואנדוקרינית, מה שמוביל לייצור קורטיזול מוגזם, עמידות לאינסולין מוגברת וירידה בהפרשת האינסולין ורגישות, הם מציעים.
והתגובות הביוכימיות הללו עשויות להחמיר בגלל חוסר תמיכה חברתית במקום העבודה, הן מוסיפות.
